טט 2012

אז זו הייתה ארוחת החג שלנו. איך הייתה שלכם?

 

ג'יין פונדה מבקרת בויטנאם

ככל שהתקדמה המלחמה וגבתה מחיר יקר מן העם האמריקאי, רבו הקולות שנשמעו נגד המלחמה. הוליווד התגייסה גם היא. שחקנים רבים הצטרפו להפגנות נגד המעורבות האמריקאית בויטנאם, ביניהם ג'ין פונדה, שאף נסעה לויטנאם. 

וויקיפדיה: "ביולי 1972 ביקרה בהאנוי, בירת צפון וייטנאם. בנאום בהאנוי חשפה את מדיניותו של הנשיא ניקסון, שלפיה יופצצו סכרים וסוללות עפר בווייטנאם, במטרה להציף שטחים נרחבים ולגרום לאסון טבע. שגריר ארצות הברית לאו"ם באותו הזמן, ג'ורג' בוש האב, קרא לה "שקרנית", אם כי לאחר מכן התברר כי דבריה היו אמת. ביקורה בווייטנאם התפרסם בשל צילום שבו הופיעה ישובה במושב של תותח נ"מ, שבו השתמשו נגד טייסים אמריקנים. צילום זה הביא לגל של טינה ושנאה כלפי פונדה מצד אזרחים רבים בארצות הברית, והביא לכינויה בשם "האנוי ג'יין"."

"בביקורה בווייטנאם גם הקליטה מספר תשדירי רדיו שבהם ביקשה מצוותי האוויר של צבא ארצות הברית לחזור כשם שבאו, ולא להטיל פצצות על וייטנאם. בביוגרפיה שלה בשנת 2005 סיפרה פונדה כי היא הייתה קורבן למניפולציה, וכי מיד לאחר שצולמה במושב של תותח הנ"מ הבינה את חומרת ההשלכות של הצילום. היא הביעה חרטה על מעשיה גם שש עשרה שנים לאחר מכן, בשנת 1988, בנאום פומבי בתוכנית טלוויזיה, שבו כינתה את הצילום על תותח הנ"מ "המעשה הגרוע ביותר שיכולתי לעשות" והצטערה על הסבל שגרמה לחיילים ולמשפחותיהם, אך בנאום זה, ובהתבטאויות נוספות הבהירה כי היא מתנצלת אך על הצורה בה צולמה, ולא על מכלול מעשיה, לרבות הביקור בווייטנאם. רבים בארצות הברית סבורים כי מעולם לא התנצלה כהלכה על מעשיה שנתפסו כמעט כבגידה במולדת".

"במהלך הביקור פגשה פונדה שבויי מלחמה אמריקנים, וטענה כי הם לא הורעבו ולא היו קורבן לשטיפת מוח. כאשר הסתבר כי שבויי מלחמה אמריקנים עונו והורעבו בווייטנאם, קראה לשבויים שהעלו טענות אלו "צבועים ושקרנים". בראיון בשנת 1972 אמרה כי כפי הנראה היו מקרים של עינויים, אך אותם טייסים שהעידו כי זו הייתה מדיניות מכוונת של הווייטנאמים לא דיברו אמת. רבים מן השבויים, לרבות הסנאטור והמועמד לנשיאות ג'ון מק'קיין מתייחסים לדברים אלו בחומרה. על אף שההתנגדות למלחמה בווייטנאם הפכה בארצות הברית ביולי 1972 כמעט לנחלת הכלל, מעשיה של פונדה נתפסו כבגידה, והיא הושוותה לבוגדים כשושנת טוקיו. עם זאת, טענות כי העבירה מידע מן השבויים לשלטונות צפון וייטנאם הן כנראה אגדה אורבנית. בשל פעולות אלו ניתק השחקן ג'ון ויין כל קשר עמה, למרות ידידותו רבת השנים עם אביה".

"בשנת 1972 ארגנה פונדה מסע "שלום בהודו-סין", והמשיכה להנהיג מתנגדים למלחמה עד להסכם שהושג בפריז בשנת 1973, שהביא לדעיכת תנועת ההתנגדות למלחמה. סיפור ביקורה בווייטנאם עובד לסרט תיעודי שביימה במשותף עם בעלה, תום היידן, ועם הקסל ווקסלר, שיצא בשנת 1974 בשם "הכר את האויב"." (מקור)

עשו לכם מעטפות כסף מזל

בטט, ראש השנה הויטנאמי, נהוג לתת לילדים דמי מזל. דמי המזל ניתנים בדרך כלל במעטפות קטנות (שיש להם מטרה כפולה: גם להסתיר את הסכום שניתן במתנה מטעמי צניעות ו/או למנוע לשון הרע וגם לשמש כאלמנט קישוטי חגיגי). בחנויות הסיניות ניתן לקנות מעטפות מוכנות, אך אין כמו להכין מעטפות משלך בבית עם הילדים. למענכם, הכנו תבנית גזירה מוכנה.  לחצו על התמונה: המעטפה תיפתח לכם בחלון חדש בגודל המקורי. הדפיסו, גזרו והדביקו לפי הקווים.

השנה הבאה עלינו היא שנת הדרקון ועל כן הציור המעטר את המעטפה הוא של דרקון. הכיתוב מוסר: "Chúc mừng năm mới" שהיא ברכת חג מקובלת ופירושה ברכות לשנה החדשה. ויטנאם איי אל מאחלת לכם ולבני ביתכם חג שמח ושנה טובה!

לינקים מעניינים:
- אגדת עם: כוסית לחג
- טט מגיע

על הויטנאמית-ישראלית ועל מולדת

מתוך כתבתו של יוסי קליין על הויטנאמית-ישראלית ועל מולדת: "הדס הואן שנולדה בוייטנאם, התחנכה בישראל ובגרה בה, תופשת את עצמה כסינית "בגלל שכך רואה אותי הרחוב". אבל בכל מובן אחר, היא אומרת, היא ישראלית. הזדהות מלאה עם המקום אליו נקלעה במקרה היא תמצית הפליטות שלה. עם העברית המצוינת שלה וראייתה המפוכחת את החיים כאן, בכל זאת היא עדיין פליטה. פליט מבקש קודם כל להציל את חייו ולאפשר חיים לבני משפחתו. פליט שחייו עמדו לו מנגד מחפש קודם כל ביטחון. השתלבות במקום המפלט שלו היא סוג של ביטחון".

"השתלבות נותנת ביטחון, אבל יש בה גם קושי: היא דורשת גם אמונה במטרותיה של החברה כולה. ומה לעשות שמטרות החברה לא תמיד עולות בקנה אחד עם ביטחון הפליט? במדינה שבה הכלל מפקיע את זכותו של הפרט בתואנה של סכנה קיומית מתמדת, מתערער ביטחונו של הפליט. הוא מתקשה לחיות עם מצב שבו חייו תלויים תמיד במהלכים פוליטיים וחברתיים ששיקוליהם זרים לו. פליט וייטנאמי הוא לא חוליה בשלשלת הדורות, אין לו מחויבות לאלפיים שנות גלות ולתקומה שאחריהן. המלה "אדמה", למשל, לא מפעימה אותו. המלה "מולדת" היא עבורו רק זיכרון. זיכרון של פליט הוא מטען דל משקל שהוא יכול לשאת עמו בקלות מארץ לארץ. בזיכרון של פליטי וייטנאם יש יותר מראות, ריחות, טעמים ושפה ופחות רגבי עפר".

"המלה 'אדמה' מתארת יותר מאשר סתם קרקע", משכיל אותנו אתר האינטרנט של האגף לחינוך קדם יסודי במשרד החינוך. "היא מתארת את הקשר בין האדם לארץ - אדמת מולדת. מקום שאדם או עם מרגישים אליו שייכות ואפילו מוכנים להילחם על אדמה זו וליהרג למענה". זהו המסר ההחלטי שמעביר משרד החינוך לפעוטות באמצעות הגננות שלו. הקביעה הזאת לא מבהירה אם "אדמת מולדת" היא מונח כלל עולמי המתייחס לקשר שבין אדם באשר הוא לאדמתו, או שהוא מתייחס רק לאדמת ארץ ישראל. ב-1977 היו הוייטנאמים פליטים, שברחו לכאן מארץ מולדתם. גם בישראל, ארצם השנייה, שלילדיהם היא ארץ מולדת, הם עדיין פליטים. מי שנרדף שנים ארוכות חש תמיד נרדף, גם אם האדמה שמתחת לרגליו מוצקה מאין כמוה".

"חלק מפליטי וייטנאם עמם שוחחתי, מיעוטם צעירים, ביקרו שם. הם מספרים על העוני הגדול שם, על העדר מים זורמים ועל בקתות בנויות מקש, בוץ וגללי פרות. הם מספרים גם על סבתות נחמדות ודיג בנהר, אבל אף אחד מהם לא זוכר את וייטנאם במונחים של "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו". הורים שחוו את זוועות המלחמה שותקים ובניהם לא מתעניינים - גם את זה אנחנו מכירים".

"סבא של טי וייט שנולדה בישראל נרצח בוייטנאם מול עיני אביה שכותב שירים בוייטנאמית שהיא לא מסוגלת לקרוא. הדס הואן, שהיא "קודם כל סינית אבל מיד אחר כך ישראלית", לא כוללת בישראליות שלה ברית עם הרי שומרון ואפילו לא עם מתחם בזל בתל אביב. כמו צעירים רבים היא מציבה דווקא את הודו בראש רשימת המקומות שבהם תרצה לחיות. כמו ישראלים רבים אין לה זיקה מיוחדת לקרקע המולדת. טוב, היא פליטה וייטנאמית, לה מותר. אבל איך אפשר להסביר את האדישות של מי שהוריו באו ארצה לבנות ולהיבנות, לנחלת אבות? אולי זו הפליטות הנצחית הטבועה בנו ואולי דורש החיבור האוטומטי בין עם לאדמה בדיקה נוספת?"

"טה טאן טאו, ילידת שדרות, ביקרה בוייטנאם כשהיתה בת 16. הזיכרון החזק שלה משם הוא ש"לא היו שם מקלחות או שירותים". סילין לאם, בת ה-27 מירושלים, היתה אמנם בוייטנאם שאותה לא ראתה קודם לכן מעולם, אבל היה זה מבחינתה ביקור משפחתי בארץ אקזוטית יותר מאשר חזרה לשורשים. אחיה סימוי, בן ה-25, עשה את המסע למזרח הרחוק כמו צעירים ישראלים רבים ששירתו בצבא. הוא היה בתאילנד אבל לא בוייטנאם השכנה. אחותו סילין מסבירה ש"וייטנאם פשוט לא מעניינת אותו". במסעדה שלהם, "דא לה תין" בירושלים, מתרגשים הוריו של סימוי לזהות אותו בתמונה מצהיבה מתוך עיתון ישן. בתצלום מ-1981 נראה פעוט נדהם, אוחז כטובע בדגל ישראל שמישהו דחף לידו".

"סילין לאם לא נכנעת להסברי בדבר הברית הנצחית בין אדם למולדת. התביעה ההרואית "מה עוד תבקשי מאתנו מכורה?" נשמעת לה מוזרה, לפחות בכל הקשור לוייטנאם. העברית שלה מצוינת, היא הרי התחנכה פה כל חייה ועכשיו היא לומדת באוניברסיטה הפתוחה. הסינית שבפיה שימושית אבל דלה. היא לא יודעת לקרוא ולכתוב בשפה זו. די במחשבה על חזרה לוייטנאם בכדי להעלות בפניה של סילין העוויה של אי רצון, שהרי בכפר של סבתה אין מים זורמים. סילין לאם היא ישראלית ופליטה גם יחד. כולנו מבינים מהי "מולדת". אלא שמולדתו של פליט היא גם המזוודה שלו. זו שלנו מונחת לעת עתה בבוידעם, אבל במצב שמיש."

לכתבה המלאה לחצו כאן.

הייתם על הספינה יובלי? איש צוות רוצה לשוחח עמכם

בשנות ה-70, לאחר מלחמת ויטנאם, נמלטו ממנה כמליון וחצי ויטנאמים. פראן פינגוסט (Frane Fingust) שירת במכונאי ימי על האוניה יובלי שאספה פליטים ויטנאמים בים הסיני בשנות ה-70. הסיפור שזכה לתהודה תקשורתית גדולה הוביל בין היתר להחלטה של מנחם בגין, ראש הממשלה דאז, לקלוט בישראל פליטים מהמלחמה.

יוסי קליין כתב: "הספינה "יובלי", בבעלות חברת הספנות האחים עופר, אספה את סירתם הרעועה בלב ים ב-10 ביוני 400 ,1977 ק"מ דרומית לסייגון. לקברניט האונייה, מאיר תדמור, אמרו הניצולים שלא שתו או אכלו ארבעה ימים, וממשלת ישראל הסכימה לקלוט אותם לאחר שאף מדינה לא הסכימה לעשות כן וכך הצילה את חייהם. עם השנים נשחקו קצוותיו המחוספסים של הסיפור והוא נשאר בזיכרוננו מעוגל ויפה. מנחם בגין הודיע בחצות ליל ה-20 ביוני שממשלת ישראל בראשותו קיבלה את החלטתה הראשונה: "לתת מקלט לפליטים". האופוזיציה הריעה לו ויפה ירקוני שלחה לו מכתב. למעשה, ההודעה כמעט ונכפתה עליו. יהודה עופר, מבעלי הספינה, הבהיר בפשטות ש"אם ממשלת ישראל לא תקלוט את הפליטים ניאלץ להורידם בסירת הצלה בקירבת אחד החופים, נציידם במזון ובמים ונשאירם לנפשם". דבריו של עופר נמחקו, ובצדק, מזיכרון הסיפור מכמיר הלב. גם הקברניט הרחום של "יובלי", תדמור, נאלץ למצוא עבודה בחברת ספנות אחרת, אבל המעשה היפה נשאר אתנו." (מקור)

הספינה יובלי

היום, כשלושים שנה אחרי, פראן הוא פנסיונר הכותב את זכרונותיו. במסגרת תחקיר על הפליטים הויטנאמים הוא מנסה להשיג קצה חוט שיוביל אותו אל אנשי הקבוצה המקוריים, להציג עצמו בפניהם ולשוחח. האם יש לכם קשר איתם? הוא ישמח לשמוע. אנא שלחו לנו את פרטיכם ונקשר ביניכם. כתובת האימייל שלנו: vietnam.israel@gmail.com

פראן זוכר מצויין את אירועי אותם ימים ובהמשך יתפרסם סיפורו אצלנו כסדרת פוסטים.

שבוע בינלאומי בויטנאם

אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב מציגה: 

שבוע בינלאומי בהו צ'י מין סיטי בווייטנאם

הסטודנטים באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת הו צ'י מין סיטי מארגנים שבוע בינלאומי בוויאטנם בתאריכים 26.02-07.03 ומזמינים סטודנטים מכל העולם להצטרף! השבוע הבינלאומי כולל סיורים בעיר, יום בישול, טיול לאיזור מיקונג, מסיבות, הרצאות ועוד – וכל זה עם סטודנטים בינלאומיים! האירוח בוויאטנם יהיה עם משפחות מקומיות מארחות! השבוע פתוח לסטודנטים מכל הפקולטות. עלות השבוע: טיסה (ביטולים ושינויים לא באחריות האגודה).

לפרטים נוספים על השבוע הבינלאומי בויטנאם
להזמנת טיסות ולהשוואות מחירים: