יום שני, אוקטובר 28, 2013

הוי אן: הגשר היפני

במאה ה-16 ובמאה ה-17 התפתחה הוי אן כמרכז סחר חשוב, במקביל להתפתחות המסחר באזורים הפנימיים של הארץ. ישבו בה סוחרים סיניים ממחוזות שונים, יחד עם סוחרים יפניים, הולנדים והודים. בתקופה זו נקראה העיר האי פו (Hai Pho), "עיר חוף". חלק מן העיר היה מושבה יפנית, שהייתה מחוברת לשאר העיר בגשר; הגשר (Chùa cầu) הוא מבנה ייחודי, מקורה לכל אורכו בקירוי שנבנה על ידי היפנים, ובקצהו פגודה בודהיסטית.


מיקומה של העיר שוב הועיל מאוד בתקופה זו, הן בשל היותה עיר נמל, והן בשל מיקומה על הדרך בין המפון לדרום. עד סוף המאה ה-18 זכתה העיר לפריחה כלכלית. האירופים - צרפתים, ספרדים, פורטוגזים והולנדים - הכירו את הוי אן בשם פייפו (Faifo). הוצעו מספר הסברים לשם זה; יש הטוענים שזהו שיבוש השם האי פו; אחרים טוענים שהשם בא מקיצור השם הוי אן פו (Hội An-phố) שפירושו "העיר הוי אן"; השם קוצר להוי פו, ומשם הגיע השיבוש פייפו.



לקראת סוף המאה ה-18 החלה הוי אן לרדת מחשיבותה. במהלך המאה ה-19 גדלה הוי אן, אך חשיבותה המשיכה לרדת, עד שאבדה לקראת סוף המאה, והעיר הפכה לעיר קטנה ובעלת חשיבות נמוכה. ב-1999 הוכרזה העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. העיר זכתה להכרזה זו משתי סיבות: היותה דוגמה לשימור מוצלח של עיר נמל מסחרית בדרום מזרח אסיה, מן המאות החמש עשרה עד התשע עשרה, וכן בשל השילוב ייחודי בין סגנון הבנייה המקומית לבניינים שנבנו בהשפעה זרה. 

(מקור: ויקיפדיה)


תוכנית הגשר והמקדש:


לינקים קשורים:



אין תגובות:

פרסום תגובה

מה דעתכם?

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...