‏הצגת רשומות עם תוויות התנגדות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התנגדות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, יוני 30, 2013

קומיקס נגד מלחמת ויטנאם

ב-1967 פרסם ג'וליאן בונד האמריקאי קומיקס אנטי מלחמתי. ארצות הברית, שהונעה על ידי "תאוריית הדומינו", וממשלת דרום וייטנאם טענו שמטרתן בעימות היא מניעה עקרונית ואסטרטגית של התפשטות הקומוניזם. ג'וליאן בונד, שישב בבית הנבחרים של מדינת ג'ורג'יה בארצות הברית, התנגד למעורבות האמריקאית במלחמה וגורש מבית הנבחרים בשל כך.


תמונות מתוכו לפניכם:






יום רביעי, ינואר 25, 2012

ג'יין פונדה מבקרת בויטנאם

ככל שהתקדמה המלחמה וגבתה מחיר יקר מן העם האמריקאי, רבו הקולות שנשמעו נגד המלחמה. הוליווד התגייסה גם היא. שחקנים רבים הצטרפו להפגנות נגד המעורבות האמריקאית בויטנאם, ביניהם ג'ין פונדה, שאף נסעה לויטנאם. 


וויקיפדיה: "ביולי 1972 ביקרה בהאנוי, בירת צפון וייטנאם. בנאום בהאנוי חשפה את מדיניותו של הנשיא ניקסון, שלפיה יופצצו סכרים וסוללות עפר בווייטנאם, במטרה להציף שטחים נרחבים ולגרום לאסון טבע. שגריר ארצות הברית לאו"ם באותו הזמן, ג'ורג' בוש האב, קרא לה "שקרנית", אם כי לאחר מכן התברר כי דבריה היו אמת. ביקורה בווייטנאם התפרסם בשל צילום שבו הופיעה ישובה במושב של תותח נ"מ, שבו השתמשו נגד טייסים אמריקנים. צילום זה הביא לגל של טינה ושנאה כלפי פונדה מצד אזרחים רבים בארצות הברית, והביא לכינויה בשם "האנוי ג'יין"."

"בביקורה בווייטנאם גם הקליטה מספר תשדירי רדיו שבהם ביקשה מצוותי האוויר של צבא ארצות הברית לחזור כשם שבאו, ולא להטיל פצצות על וייטנאם. בביוגרפיה שלה בשנת 2005 סיפרה פונדה כי היא הייתה קורבן למניפולציה, וכי מיד לאחר שצולמה במושב של תותח הנ"מ הבינה את חומרת ההשלכות של הצילום. היא הביעה חרטה על מעשיה גם שש עשרה שנים לאחר מכן, בשנת 1988, בנאום פומבי בתוכנית טלוויזיה, שבו כינתה את הצילום על תותח הנ"מ "המעשה הגרוע ביותר שיכולתי לעשות" והצטערה על הסבל שגרמה לחיילים ולמשפחותיהם, אך בנאום זה, ובהתבטאויות נוספות הבהירה כי היא מתנצלת אך על הצורה בה צולמה, ולא על מכלול מעשיה, לרבות הביקור בווייטנאם. רבים בארצות הברית סבורים כי מעולם לא התנצלה כהלכה על מעשיה שנתפסו כמעט כבגידה במולדת".

"במהלך הביקור פגשה פונדה שבויי מלחמה אמריקנים, וטענה כי הם לא הורעבו ולא היו קורבן לשטיפת מוח. כאשר הסתבר כי שבויי מלחמה אמריקנים עונו והורעבו בווייטנאם, קראה לשבויים שהעלו טענות אלו "צבועים ושקרנים". בראיון בשנת 1972 אמרה כי כפי הנראה היו מקרים של עינויים, אך אותם טייסים שהעידו כי זו הייתה מדיניות מכוונת של הווייטנאמים לא דיברו אמת. רבים מן השבויים, לרבות הסנאטור והמועמד לנשיאות ג'ון מק'קיין מתייחסים לדברים אלו בחומרה. על אף שההתנגדות למלחמה בווייטנאם הפכה בארצות הברית ביולי 1972 כמעט לנחלת הכלל, מעשיה של פונדה נתפסו כבגידה, והיא הושוותה לבוגדים כשושנת טוקיו. עם זאת, טענות כי העבירה מידע מן השבויים לשלטונות צפון וייטנאם הן כנראה אגדה אורבנית. בשל פעולות אלו ניתק השחקן ג'ון ויין כל קשר עמה, למרות ידידותו רבת השנים עם אביה".

"בשנת 1972 ארגנה פונדה מסע "שלום בהודו-סין", והמשיכה להנהיג מתנגדים למלחמה עד להסכם שהושג בפריז בשנת 1973, שהביא לדעיכת תנועת ההתנגדות למלחמה. סיפור ביקורה בווייטנאם עובד לסרט תיעודי שביימה במשותף עם בעלה, תום היידן, ועם הקסל ווקסלר, שיצא בשנת 1974 בשם "הכר את האויב"." (מקור)





יום שבת, יולי 03, 2010

על השמאל ועל התנגדות למלחמת ויטנאם

השבוע התפרסם במוסף הספרים של ידיעות אחרונות טור ביקורת של נועם שיזף על הספר החדש מבית רסלינג הנושא את השם "ויטנאם: המלחמה (האחרונה) שאמריקה הפסידה בה", מאת ג'ו אלן. הספר, כותב שיזף, אינו שיעור בהיסטוריה של המלחמה. הקריאה בו היא יותר קריאה ביקורתית של התקופה, הנעשית מן השוליים של השמאל האמריקאי. אחד הקטעים המעניינים יותר בביקורת הוא זו שאומר: "האפשרות להשפיע על המציאות באמצעות פעולה רדיקלית - כזו שעלולה להיראות שולית, קטנה או הזויה - היא נקודה שראוי לדון בה גם בהקשר הפוליטי הישראלי... בארה"ב הייתה ההתנגדות למלחמת ויטנאם מגוונת ורבת מימדים - מהפגנות ענק פציפיסטיות בוושינגטון ובסן-פרנסיסקו, דרך סרבנות ושריפת צווי גיוס, ועד לקבוצות קטנות של עשרות ומאות רדיקלים, שיצאו חמושים באלות ובקסדות לנפץ חלונות ראווה ולהתעמת עם שוטרים. אלו וגם אלו חתומים על הצלחת המאבק, ובדיעבד, פעולותיהם לא נראות כסותרות זו את זו, וכפי שבוודאי נדמו בשעתן, אלא יותר כמשלימות".

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...