6 מליון בלוגים ויטנאמים

שגריר בריטניה בויטנאם, מר אנתוני סטוקס, טוען בבלוג שלו שבויטנאם כ-6 מליון בלוגים פעילים. הוא מסתמך בפוסט שלו על נתונים שפרסמה הממשלה הויטנאמית לפיהם בויטנאם, 35 אחוזים מכלל האזרחים מחוברים לאינטרנט ומתוכן 20 אחוזים מנהלים בלוג פעיל. הממשלה הויטנאמית אולי מתגאה בנתוני החיבור של המדינה לאינטרנט, אבל לא כל כך מרוצה מהפעילות של האזרחים ברשת. אם זה היה תלוי בממשלה הויטנאמית, היו הבלוגרים הויטנאמים עוסקים רק בחיי היום יום ובהפצת תמונות של שדות אורז מוריקים. במקום זאת, העיתונאים והבלוגרים בויטנאם עוסקים בשנים האחרונות בבחינת גבולות חופש הדיבור והסובלנות של המדינה. המדינה מנסה לשלוט בהם באמצעי חקיקה וביד נוקשה. ב-2008 הוקם בויטנאם הסוכנות הממשלתית לרדיו, טלוויזיה ומידע אלקטרוני, גוף ממשלתי הפועל תחת משרד התקשורת. הסוכנות עוסקת בשנים האחרונות בצנזור אתרי אינטרנט שונים וחסימת גישה לאתרים העשויים לטעת רעיונות מסוכנים בתושבי המדינה (כמו למשל, פייסבוק). עוד בנושא - השנה נחקק חוק חדש העוסק בבלוגספירה הויטנאמית. הממשלה דורשת מבלוגרים לכתוב רק על חייהם האישיים ולא לעסוק בעניינים פוליטיים. חוק שרבים עוברים עליו ונעצרים בשל כך בחשד לסיכון ביטחון המדינה (קראו עוד כאן).

טלויזיה ויטנאמית בסטרימינג

הנה עוד אגרגטור המרכז לינקים לשירותי טלויזיה ויטנאמיים באינטרנט. בין הערוצים הניתנים לצפייה בסטרימינג: VTV, HTV, Hanoi Tv, THVL, BTV, TRT, VBS ועוד (לינק).

מדוע הם רוצים לאמץ ילד מויטנאם?

בעיתון הארץ ב 9 בינואר 1979 התפרסמה כתבה שנשאה את הכותרת "מדוע הם רוצים לאמץ ילד מויטנאם" מאת יהודית קנולר. הימים הם הימים שלאחר מלחמת האזרחים. בתקופה שלאחר מלחמת ויטנאם נמלטו ממנה כמליון וחצי פליטים. אף מדינה עולם לא הייתה מוכנה לקלוט מספר רב כל כך של פליטים. רבים מהם שוכנו במחנות פליטים ונדדו מים אל ים בנסיון למצוא מקלט. פעיל השלום הישראלי, אייבי נתן, הזדעזע מהסיפור וקרא למדינת ישראל לשלוח סיוע ולקלוט פליטים ויטנאמים. כמו כן פנה בקריאה נרגשת מעל גלי רדיו קול השלום שלו לאזרחי מדינת ישראל וקרא להם לאמץ פליטים אל בתיהם. יהודית קנולר מספרת שהייתה היענות גדולה וזוהי כתבתה:

מדוע הם רוצים לאמץ ילד מויטנאם?
מאת: יהודית קנולר

עוד לא פסה אצלנו רוח ההתנדבות: מאות ישראלים הביעו בימים אלו נכונות לקלוט למשפחותיהם ילדים וגם מבוגרים

מי אמר שכל העם בישראל מתלונן? מי אמר שפסו אצלנו רוח ההתנדבות, שאר הרוח והרצון הטוב? עובדה, רק שידר אייבי נתן קריאה לאימוץ ילדים ויטנאמים ותוך שעות אחדות הגיעו מאות פניות לקלוט הן ילדים והן מבוגרים כחלק מהמשפחה.אמנם אייבי התאכזב מכך שהממשלה אישרה קליטת 100 פליטים בלבד, ועל כן הפסיק את הטיפול בהבאתם. אולם אלה שהביעו רצונם לאמץ ילד, יוכלו לפנות למשרד הקליטה, ונראה שרק חלק קטן מהם יוכלו לממש את רצונם.

כל אלו שכבר פנו בבקשת אימוץ ואלה שעוד יפנו, מתכוונים לכך במלוא הרצינות. מה מביא ישראלים, רובם שכירים, לאמץ ילד זר? מה דוחף אותם לקבל על עצמם טרדות וכאבי ראש? שוחחנו עם אחדים מהם.

ריטה נמש (29) ובעלה מתגוררים עם שתי בנותיהם בדירת שני חדרים בחיפה. הבעל עובד במספנות ישראל, וריטה אומרת עליו שהוא בעל טוב. בני הזוג החליטו שמוטב לטפל בפליט הזקוק לבית במקום להביא ילד חדש לעולם.

אם תקבל ריטה ילד קטן היא מקווה שתסתדר מבחינת השפה, יש לה תוכניות ללמד אותו לדבר ישר עברית. היא אומרת שהביגוד איננו מהווה בעיה, כי ממילא היא מקבלת חבילות מחו"ל. ככה אפשר להסתדר עם 6,000 ל"י נטו. רינה מוסיפה עוד שמאחר והיא עקרת בית, היא יכולה להקדיש את עצמה לחינוך הילדים, כולל הילד אותו תאמץ. למשפחת נמש אין מכונית, אך לבד מזה מובטח לכל פליט קטן בית חם עם כל הלב, כי ריטה מעידה על עצמה שהיא חיה למען המשפחה, ומוכנה לוותר על הכל ובלבד שלילדיה יהיה טוב.

השפה אינה מכשול

סטלה ובנצי פייג מתגוררים בבית פרטי באשדוד. בנצי בן ה-30 עובד במפעל ממשלתי וסטלה בת ה-25 היא עקרת בית. בני הזוג נשואים מזה ארבע שנים ועדיין לא חשבו להגדיל את המשפחה, אך עתה רוצים לאמץ ילד ויטנאמי. בעתיד, מבטיח בנצי להביא לויטנאמי שיאמת, אחים ואחיות נוספים. בנצי מודה שיש קושי לאמץ ילד מארץ זרה, אך כל אימוץ הוא קשה, הוא מדגיש. "ובעצם לגדל את הילד הפרטי שלך גם זה לא בדיוק קל". הוא מבטיח להתגבר, ולא חשוב אם זה יהיה ילד או ילדה ובלבד שהם יהיו מתחת לגיל 5.

במשפחת רבינוביץ מתל אביב מחפשים דווקא ילדה ויטנאמית בגיל הבן שלהם בן ה-13. תקווה רבינוביץ שהיא אם גם לבן גדול יותר, סבורה שהקליטה תהיה קלה יותר אם בנה יעזור לאחותו המאומצת בקשיי השפה והקליטה. לדעתה השפה אינה מכשול, רובם יודעים אנגלית, קיימים אולפנים וזה בכלל לא בעיה. אין למשפחה בעיות כלכליות וגב' רבינוביץ מדגישה שלמרות שהיא עובדת חצי יום בעסק העצמאי שלה ושל בעלה, הרי שהיא נמצאת בבית כל יום בשעה 12 כי היא מאמינה בכך שהאם צריכה להיות בבית כשהילדים חוזרים מבית הספר.

גב' רבינוביץ סיפרה כי הושפעה בעיקר מ"השבוע יומן אירועים" לאחר שראתה ביום שישי את מאות האנשים המצטופפים באוניה ומחכים שמישהו בעולם יהיה מוכן לקלוט אותם. "לראות את הילדים ממש הלב נשבר" - היא מסכמת.

בית חם

שרית ארבל בת ה-21 שמעה את הפנייה של אייבי נתן ומיד התקשרה ל"קול השלום". כבר מזמן חשבה על אימוץ ילד נזקק. למשפחת ארבל המתגוררת ברמת גן אין ילדים עדיין.בני הזוג המשפצים עתה את דירתם מתכוננים לעבור למושב בעתיד. בשלב זה הם עובדים. שרית עובדת במועצה לשווק פרי הדר ואילו בעלה הוא עצמאי.

בני הזוג מעדיפים ילד או ילדה בגיל שלוש. שרית האוהבת ילדים, עבדה בעבר בחינוך, ונפגשה הרבה בילדים ממשפחות הרוסות. מאז חלמה להוציא ילד ממוסד ולהעניק לו בית חם, אולי עתה יזדמן לה? היא מוסיפה כי הרעיון כבש את כל בני משפחתה, כולל אמה, לה שתי בנות צעירות נוספות בבית, השוקלת אף היא לאמץ ילד או ילדה ויטנאמים.

א.ד. (בת ה-33) מערד היא אם לבת בת 11 מבעלה הקודם, וחיה עם חברה לחיים. היא רצתה לאמץ ילדים נוספים אך הרבנות לא אישרה לה מכיוון שאינה נשואה כדת וכדין. א.ד. מתנגדת לחתונה, מסיבות עקרוניות. עתה היא רואה בהזדמנות לאמץ ילדים ויטנאמים, דרך להגדיל את משפחתה. מזה שבוע היא מתלבטת בינה לבין עצמה עם הרעיון, אך היא מודה כי עדיין לא שיתפה בבעיה את חברה לחיים, אם כי היא מאמינה שלא תהיה לו התנגדות.

AFP: עיתונאית ויטנאמית נעצרה בחשד לסיכון בטחון המדינה

סוכנות הידיעות AFP מדווחת: פם דון טרנג (Pham Doan Trang), עתונאית בויטנאם-נט (VietnamNet), אתר חדשות ויטנאמי גדול, נעצרה ביום שישי האחרון לאחר שנטען כי סיכנה את ביטחון המדינה. עורכי האתר טוענים שאינם יודעים את מקום הימצאה ומספרים כי לא הצליחו ליצור עמה קשר מאז המעצר. הם מכחישים כי ייתכן ומדובר במעצר הקשור לכתיבתה. בשנים האחרונות עסקה טרנג בנושאים כמו המחלוקת הימית בין ויטנאם לסין ועניינים פוליטיים דומים.

מעצרה התרחש יממה בלבד לאחר מעצרו של הבלוגר בוי טן היאו (Bui Thanh Hieu) החשוד אף הוא בעבירות סיכון ביטחון המדינה. שני העצורים כתבו על סכסוך הגבולות הימי בין ויטנאם לסין - מקריות? לאחר מעצרו של בוי טן היאו, סגרו הרשויות את הבלוג שלו וכל התוכן שהיה שם נעלם. כל זאת, כשבשבוע שעבר פוטר מר הוי דוק מעבודתו כעיתונאי, לאחר שכתב פוסטים מעוררי מחלוקת בבלוג האישי שלו.

ויטנאם סוערת בעניין ושיחות הסלון בבתים הפרטיים עוסקות בזכויות אזרח בויטנאם ובחופש הדיבור. שגריר ארצות הברית בויטנאם, מר מייקל מיקלאק (Michael Michalak), הביע דאגה לנוכח פעילות הממשלה הויטנאמית נגד עיתונאים ובלוגרים ודיבר נגד הפיכת חופש הדיבור לפשע.

העיתונאים והבלוגרים בויטנאם עוסקים בשנים האחרונות בבחינת גבולות חופש הדיבור והסובלנות של המדינה. המדינה מנסה לשלוט בהם באמצעי חקיקה וביד נוקשה. ב-2008 הוקם בויטנאם הסוכנות הממשלתית לרדיו, טלוויזיה ומידע אלקטרוני, גוף ממשלתי הפועל תחת משרד התקשורת. הסוכנות עוסקת בשנים האחרונות בצנזור אתרי אינטרנט שונים וחסימת גישה לאתרים העשויים לטעת רעיונות מסוכנים בתושבי המדינה. עוד בנושא - השנה נחקק חוק חדש העוסק בבלוגספירה הויטנאמית. הממשלה דורשת מבלוגרים לכתוב רק על חייהם האישיים ולא לעסוק בעניינים פוליטיים.

עיתונאי ויטנאמי פוטר בגלל בלוג שכתב

העיתונאי הויטנאמי הוי דוק (Huy Đức), הכותב בלוג תחת השם אוסין (Osin), פוטר ממערכת העיתון בה עבד (Saigon Tiep Thi), בשל דעותיו. בבלוג שלו כתב אוסין ביקורות נוקבות על הממשלה הויטנאמית הקומוניסטית. בין היתר עסק בחשיפת שחיתויות ממשלתיות, שיבח את נפילת חומת ברלין שאליה התייחס בתור "חומת הבושה" וטען שהממשל הסובייטי גרם סבל למליונים. העיתון שפיטר אותו טען שלא היה חשוף ללחץ ממשלתי לפטר את הוי דוק, אלא שדעותיו פשוט נוגדות את עמדות העיתון.

העיתונאים והבלוגרים בויטנאם עוסקים בשנים האחרונות בבחינת גבולות חופש הדיבור והסובלנות של המדינה. המדינה מנסה לשלוט בהם באמצעי חקיקה וביד נוקשה. בשנה שעברה עצרו הרשויות שני עיתונאים ויטנאמים משום שנהגו לדווח בהרחבה ובהתמדה על פרשיות שחיתות ממשלתיות. השנה נחקק חוק חדש העוסק בבלוגספירה הויטנאמית. הממשלה דורשת מבלוגרים לכתוב רק על חייהם האישיים ולא לעסוק בעניינים פוליטיים.

לינקים קשורים:

- לבלוג של אוסין (בויטנאמית)

כלכליסט: ויטנאם חוסמת גישה לאתרים קתולים

כלכליסט טוען שלאחרונה התחילה ויטנאם לצנזר ברשת אתרי אינטרנט של קתולים וכך הוא אומר: "אף שהמדינה טוענת – אלא מה – שהיא מצנזרת רק אתרים פורנוגרפיים, היא החלה לאחרונה לחסום אתרים קתוליים. הסיבה: מהומות מצד קתולים במדינה (כיבוש צרפתי ארוך שנים השאיר שם מיעוט ניכר של קתולים). קבוצות זכויות אדם מצונזרות על ידי המשטר הקומוניסטי, אבל מדווחים שפורנו דווקא אפשר למצוא שם. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שאיזו מפלגה טוטליטרית כמו ש"ס או אגודת ישראל תנסה לומר לכם שהיא רוצה לצנזר את הרשת כדי לשמור על הילדים שלכם. "

 

פוסטרים ויטנאמים

במסגרת שיטוטיי האקדמיים באינטרנט מצאתי היום בלוס אנג'לס טיימס את הפוסט של קרוליין קלוג המביאה את סיפורו של דוויד הת'ר, אספן פוסטרים. הת'ר טייל בויטנאם ובהנוי מצא חנות שהייתה לו למערת אוצר ("מערת אלדין" קרא לה) לפוסטרים ויטנאמים מתקופת המלחמה. הוא רכש את הפוסטרים שמצא, איגד אותם ודאשתקד הוציא ספר שנקרא "פוסטרים ויטנאמים".

להלן מובאים בפניכם כמה מהפוסטרים המעניינים שמצאתי בגלריית הפוסטרים של הלוס אנג'לס טיימס בצירוף כמה הסברים ופרשנות מטעמי:

פוסטר תעמולה צפון-ויטנאמי המציג אישה ובנה עולצים על "שחרור סייגון". באפריל 1975 עזבו אחרוני האמריקאים את אדמת ויטנאם וצבא הצפון כבש את הדרום. שבוע לאחר הכיבוש הרשמי שינו הצפון-ויטנאמים את שמה של סייגון ל-הוצ'ימין סיטי ועל ויטנאם הדרומית נכפה שורה של צעדי חינוך מחדש, שנועד "להחזירם" לחיק הקומוניזם. במסגרת סדרת חינוך מחדש זו, נתלו ברחבי ויטנאם שורה של פוסטרים מגמתיים ששאפו ליצור זיכרון לאומי חדש של ניצחון קולקטיבי, לא "נפילת סייגון" או "כיבוש הצפון את הדרום", אלא "שחרור ויטנאם מהאימפריאליזם האמריקאי".

עוד רואים בפוסטר את תושבי דרום ויטנאם המקבלים בברכה את לוחמי הויאט קונג הצפון-ויטנאמים, ודגלים המתנופפים באוויר בשמחה. המבנה בפוסטר המככב ברקע הפוסטר הוא מבנה "ארמון האיחוד", שבתקופת המלחמה שימש את ממשלת דרום ויטנאם. עד היום עומדים בחזית בניין זה שני הטנקים שפרצו את שערי הארמון כסמל ניצחון.

לא ברור מאיזו שנה הפוסטר הזה ומי עומד מאחוריו. ככל הנראה מדובר בפוסטר תעמולה צפון-ויטנאמי. הטקסט בתמונה קורא "סולידריות, היה נכון להילחם, להגן על המולדת". מה שמעניין הוא שכל הלוחמים בפוסטר הן בעצם לוחמות: נשים ויטנאמיות האוחזות בכלי נשק שונים: מטולי טילי כתף ותתי מקלעים. במהלך מלחמת ויטנאם אכן השתתפו נשים בלחימה אקטיבית והיו שותפות מלאות בקרבות ההיסטוריים.

כל אישה מייצגת ויטנאמית מאזור שונה של ויטנאם. אוכלוסיית ויטנאם מורכבת מערב רב של מיעוטים אתניים (בין 50-70 קבוצות אתניות שונות). גם כאן מטרת הפוסטר ככל הנראה ליצור זיכרון לאומי קולקטיבי של לחימה משותפת נגד אוייב אחד. בנדיקט אנדרסון בספרו "קהילות מדומיינות" טוען שכל לאום הוא לאום מדומיין. המושג "קהילה מדומיינת" משמש את אנדרסון לתאר קבוצות אנשים גדולות, המאוחדות סביב רעיון מלכד אשר גורם להן לפעול כקהילה, למרות שבפועל הקשר והדמיון בין הפרטים המרכיבים אותן, וקבוצות פרטים בתוכן, מזעריים או לא קיימים כלל.

ב-26 באפריל 1981, מיד לאחר אישור החוקה הויטנאמית מתקיימות בחירות חדשות למועצה הלאומית הכללית. הטקסט דוחק בציבור וקורא לבוחרים ללכת להצביע בשמחה. ספרו של נגויין ואן קאן "ויטנאם תחת השלטון הקומוניסטי 1975-1982" מספר על הדו"ח מטעם הממשלה, שהתפרסם לאחר הבחירות ובו נמסר על הצלחה מסחררת למסע הבחירות. אחוז המצביעים עמד על 97%.

הפוסטר מציג בקדמתו שתי נשים המניפות אל על זרי פרחים (זרי ניצחון?) וברקע קהל המורכב מ-מה שנראה כמו חיילים, אקדמאים, פועלים ועוד. ואן קאן מוסר: "614 מועמדים התחרו על 496 מושבים. כל מנהיגי המפלגה והמדינה נבחרו באופן אוטומטי. הרכב הנבחרים היה כדלקמן: 100 מתוכם היו פועלים, 98 חקלאים קולקטיבים, 49 חיילים, 121 פעילים ועסקנים פוליטיים, 110 אינטלקטואלים סוציאליסטיים, 15 מן האצולה הויטנאמית ונציגי קבוצות שונות, 9 חברי קואופורטיב. מתוך כל אלו - 108 היו נשים. 90 מהנבחרים היו צעירים בטווח הגילאים 21-35, 73 היו בני מיעוטים אתניים".

מגזין לייף - תמונות ממלחמת ויטנאם עלו לרשת

סיני גז, כלכליסט: וייטנאם בתמונות: המגזין המיתולוגי לייף מעלה לאתר האינטרנט שלו צילומים מדהימים מהמלחמה שנדמה שכולם כבר רוצים לשכוח, מלחמת וייטנאם. חשוב לומר שחלק מהתמונות קשות לצפייה.

- לינק לאתר מגזין לייף

"קול ויטנאם" בישראל

השדרן והעיתונאי, נגויין הונג ואן, מרדיו "קול ויטנאם", הגיע לישראל להשתלמות בת שבוע בנושא תקשורת במרכז גולדה מאיר שבחיפה. נגויין הגיע לישראל במסגרת תוכנית משא"ב לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ הישראלי, במסגרתו מוזמנים אנשי מקצוע מרחבי העולם להשתלמות בארץ בנושאים שונים. בזמן שהותו בישראל הספיק נגויין גם לבקר בנגב ובירושלים ולהתרשם מהארץ. כן ביקש להפגש עם מספר נציגים מבני הקהילה הויטנאמית.

לינקים קשורים:

- אתר משא"ב