תמונות של הנוי: שחור לבן

יוזר בשם koci באינסטגרם העלה תמונות מהממות של הנוי בשחור לבן:

על טבח מאי לאי

הוט ו-YNET העלו לאינטרנט את סרטו הדוקומנטרי של ברק גודמן על טבח מאי לאיי לצפיה חינם לכלל הגולשים ועל כך תודה. הנה הלינק לסרט המלא. אזהרה: הסרט מכיל תמונות קשות.

על הטבח כותב ד"ר גילי חסקין באתר הבית שלו שקטע ממנו מופיע לפניכם: "פלוגה של חיילים אמריקאיים מדיוויזיית החי"ר האמריקאית מס' 23 נכנסה ב-16 למארס 1968 לכפר הווייטנאמי מאי לאי וסברה שתיתקל בו בלוחמי אויב, אך מצאה אזרחים בלבד: זקנים, נשים וילדים בלתי חמושים והחלה להרוג בהם ללא הבחנה ולא חדלה ממעשיה עד שרצחה כ-400 עד 500 בני אדם (לזכותם של החיילים נטען כי במלחמה זאת עודדו המפקדים את החיילים להרוג בלא הבחנות קפדניות וכי אויביהם, שהסתתרו בתוך האוכלוסייה המקומית ולחמו מתוכה, הם שהמריצו אותם לפעול כך ביתר שאת)".

"אולם אין ספק שהחיילים ידעו את ההבדל בין מלחמת גרילה לבין טבח. מה גם שלא היה כאן איבוד עשתונות בלהט הקרב. גם לא התפשטות אימתנית וקדחתנית של הקרב, אלא טבח "חופשי" ושיטתי. עובדה היא שהיו מעטים שסירבו לירות והיה צורך לפקוד עליהם כמה פעמים עד שהיו מסוגלים לירות. אחרים פשוט נמלטו משם, חייל אחד ירה ברגלו שלו וקצין צעיר אחד העמיד את עצמו בין הכפריים הווייטנאמיים לבין עמיתיו האמריקאים. בתחקיר שנערך מאוחר יותר ציטטו חיילים את מפקד הפלוגה שהורה להם שלא להשאיר נפש חיה מאחוריהם ולא לקחת שבויים. הוא הורה להם לירות בכל אדם בורח".

"סגן קלי, האיש שנכנס בפועל בראש הכוח אל הכפר, הורה לפקודיו בפירוש לירות באזרחים שלא ברחו, גם לא הסתתרו, קל וחומר שלא נשאו רובים. הוא חזר על פקודתו שוב ושוב, כאשר היססו לציית לה. האירוע טויח על ידי מפקד החטיבה והתגלה רק שנה לאחר מכן".

היכונו לשנת הנמר

כל שנה בלוח השנה הויטנאמי מיוצגת על ידי חיה. בראש השנה הקרובה (ביום שבת) יחגגו ברחבי העולם הויטנאמי את המעבר לשנת הנמר. בתרבויות אסיאתיות רבות הנמר הוא ביטוי של אומץ, כוח וייצריות. מי יתן ושנה זו תתן לנו את הכוח והאומץ להתחדש ולעשות את הנכון.

רוצים לדעת באיזה מזל נולדתם? הרשימה הבאה תסייע לכם:

עכברוש
1924 , 1936 , 1948 , 1960 , 1972 , 1984 , 1996

שור
1925 , 1937 , 1949 , 1961 , 1973 , 1985 , 1997

נמר
1926 , 1938 , 1950 , 1962 , 1974 , 1986 , 1998

ארנב
1927 , 1939 , 1951 , 1963 , 1975 , 1987 , 1999

דרקון
1928 , 1940 , 1952 , 1964 , 1976 , 1988 , 2000

נחש
1929 , 1941 , 1953 , 1965 , 1977 , 1989 , 2001

סוס
1930 , 1942 , 1954 , 1966 , 1978 , 1990 , 2002

כבשה
1931 , 1943 , 1955 , 1967 , 1979 , 1991 , 2003

קוף
1932 , 1944 , 1956 , 1968 , 1980 , 1992 , 2004

תרנגול
1933 , 1945 , 1957 , 1969 , 1981 , 1993 , 2005

כלב
1934 , 1946 , 1958 , 1970 , 1982 , 1994 , 2006

חזיר
1935 , 1947 , 1959 , 1971 , 1983 , 1995 , 2007

חג הטט מגיע

בסוף השבוע הקרוב יחגגו בויטנאם ובקהילות הויטנאמיות ברחבי העולם את חג הטט. טט הוא ראש השנה הויטנאמי, והוא מקביל במשמעויותיו לראש השנה הסיני. אני מביאה בפניכם ציטוט מן הערך על החג שהעליתי בזמנו לויקיפדיה העברית:

טט (Tết) הוא החג החשוב ביותר בלוח השנה הוייטנאמי ומציין תחילת שנה חדשה בלוח הוייטנאמי המבוסס על שנת ירח. לוח השנה הוייטנאמי מקביל ללוח השנה הסיני ונבדל ממנו בחיה אחת - שנת הארנב הסיני בלוח השנה הוייטנאמי הופך לשנת החתול, לפיכך הסינים והוייטנאמים חוגגים את חג תחילת השנה באותו יום. תאריך החג על פי לוח השנה הלועזי משתנה משנה לשנה (אך בדרך כלל מתקיים בין סוף ינואר לתחילת פברואר).

ערב טט

המשפחות הוייטנאמיות מתכוננות לחג כשבוע מראש (ולעיתים אף יותר), קונות בגדים חדשים, מכינות אוכל מסורתי ורוכשות מתנות וקישוטים לחג. כמו כן נוהגים הוייטנאמים לבקר בקברי אבות המשפחה ולהדליק קטורת לזכר המתים. בערב החג נוהגות המשפחות לקיים טקס הענקת מנחות למתים הכולל הכנת ארוחה גדולה המוקדשת לרוחות אבות המשפחה. לאחר הטקס אוכלים בני המשפחה והאורחים את הארוחה, מחלקים מתנות ודמי מזל לילדים ונהנים מהאווירה המשפחתית. דמי המזל ניתנים לילדים בתוך מעטפות כסף אדומות מסורתיות. הילדים נותנים אף הם מתנות למבוגרים: תפוז הוא מתנה סמלית מקובלת, האמורה לסמל פריון ושפע. הילדים רשאים לבזבז את דמי המזל כרצונם ורשאים אף להמר במשחקי מזל (משחקי קלפים הם פעילות חג פופולארית).

קישוטים מסורתיים

לקראת החג מתקשטים הבתים בצבעי אדום וזהב, צבעי המזל בתרבויות אסייתיות שונות, באורות צבעוניים, פרחים ובעץ הטט המסורתי. לרוב מעדיפים עצי שקדייה או עצי אפרסק, הפרוחים בעונה זו של השנה ומסמלים התחדשות, שפע ופריון. העצים מקושטים בקישוטי נייר וברכות אדומים וזהובים. מקובל כי ככל שיש יותר פירות על העץ כך יביא הדבר ליותר מזל. את עץ הטט נהוג להוציא מן הבית כעבור שבוע לאחר החג.

יום החג

היום שלאחר ערב החג הוא יום שבתון המוקדש לביקור קרובים וחברים. יום זה אמור לסמל את השנה כולה, על כן משתדלים לא לרגוז בו, לא לעבוד קשה מדי, לא ללכלך את הבית וכו'. הילדים אינם הולכים לבית הספר ביום החג וזהו יום חופשה בכל בתי הספר הוייטנאמים. האורח הראשון המבקר בבית בשנה החדשה יסמל את הברכות שיפלו על הבית במהלך השנה. הוייטנאמים משתדלים להזמין לאחר חצות ערב החג אורח שהם מעריכים את תכונותיו האישיות. אדם מוסרי, מצליח ונעים הליכות הוא האורח המועדף. על מנת למנוע בואו של אורח ראשון לא רצוי, בעל הבית החושש יצא מביתו דקה לפני חצות ויכנס לבית בעצמו דקה לאחר חצות.

תהלוכות וחגיגות

במהלך החג מתקיימות תהלוכות חג שבהן צועדים תזמורות, שחקנים המחופשים לדרקונים, רקדנים ועוד. הילדים נוהגים להדליק זיקוקי עשן ורעש. בצ'יינה טאון שבניו יורק מתקיימת מדי שנה תהלוכה צבעונית וגדולה המושכת אליה סקרנים מכל העולם.

ויטנאם: הִגַּעְתְּ לגיל 14? זה הזמן לגלח את הגבות

אסתל ויוסי טסטסה, ידיעות אחרונות (טבע הדברים): כל בת משבט הזאו האדום צריכה לגלח פרט לשיער שמעל עיניה, גם את השיער שבקדמת ראשה בהגיעה לגיל הנעורים - שלב שבו היא גם מתחילה לעזור במלאכת הבישול בבית. ביקור בשבט אחד מני רבים, שלו פולקלור יחיד ומיוחד. חלק שני ואחרון

שבט המונג השחור בצפון וייאטנם נחשב לגדול מבין שבטי אזור סא-פא. בני השבט גרים בבתי עץ ורובם עובדים בשדות האורז. עם סלילת הכבישים ופתיחת האזור לתיירות עברו חלקם, בעיקר הנשים, לעבוד בהדרכת תיירים, במכירת מוצרים אותנטיים ובאירוח בבתים. נפתחו גם מסעדות ובתי קפה המציעים מאכלים אותנטיים.

בני המונג השחור (כמו שאר השבטים) לובשים בגדים שהם אורגים ותופרים בעצמם. הבדים נצבעים באינדיגו כהה, ולאחר מכן הנשים רוקמות עליהם דוגמאות צבעוניות. עקב הצביעה הידנית צבועות כפות ידיהן וציפורניהן של נשות המונג השחור באינדיגו.

הנשים עונדות עגילים מגיל צעיר. ככל שחולפות השנים משקלם של העגילים גדל וכן מספרם. קל להבחין בנערה צעירה שלאוזניה עגיל קטן ובאישה בוגרת שלאוזניה שלושה-ארבעה עגילים כבדים, מה שמביא להתארכות התנוך באופן בולט במיוחד.

לשבט יש שמאן שאליו פונים לייעוץ ולטיפול רפואי, והוא בודק ומחליט אם הבעיה קשורה לרוחות או לגוף ונותן את הטיפול המתאים. כאשר הטיפול עוזר, חוזרים לשמאן כדי להודות לו ומעניקים לו מתנות. ברכות השמאן נכתבות על דפים לבנים ואדומים כדי לגרש את הרוחות הרעות. לאחר הטיפול שורפים את הדפים. במקרים מסוימים השמאן מחליט שהמשפחה צריכה הגנה מיוחדת, והוא כותב ברכות שהמשפחה תולה סביב הכניסה לבית. מטרת ברכות אלה היא להרחיק רוחות רעות ואורחים שמחשבות רעות בלבם.

בעבר התקיימו נישואים רק בתוך אותו השבט, אך ב-15 השנים האחרונות מתקיימים גם נישואים בין-שבטיים. החברה היא בעיקרה מונוגמית, למעט מקרים בודדים של פוליגמיה. החתונה נערכת על ידי המנהיג הראשי, ויש צורך ברישיון. מקרי גירושין אינם שכיחים, אך כאשר האישה רוצה להיפרד מבעלה על משפחתה להחזיר את המוהר למשפחת החתן. אם זוג נפגש באקראי ומתאהב, הקשר נשמר בסתר מפני המשפחות מחשש לאלימות כלפי האישה.

לקריאת הכתבה במלואה לחצו כאן

צפון ויטנאם: מסע מרתק בין שבטים ססגוניים

אסתל ויוסי טסטסה, ידיעות אחרונות (טבע הדברים): המונג השחור, הזאי הירוק, הזאו האדום ופרח המונג הם לא שמות של צמחים אלא של כמה מ-54 השבטים בעלי מראה, מנהגים ואורח חיים שונים אלה מאלה שבדרום-מזרח אסיה. חלק ראשון

"ידעתי שאני עלולה לשלם על מעשיי בחיי" אמרה צ'או, "אבל החיים שחייתי ב-22 שנותיי הראשונות היו בלתי נסבלים. נולדתי לשבט המונג השחור, וכבר בגיל צעיר מאוד עבדתי בטרסות האורז שאתם רואים מולכם. קמתי בכל בוקר בשעה 4:30, דאגתי לענייני הבית, לניקיון, לבישולים ולתפירת בגדים. בשעה 7 בבוקר כבר יצאתי לעבוד בשדות. כך היה גם בחורפים קשים כשמזג האוויר היה קר וכל הגוף כאב לי. ללימודים מסודרים מעולם לא זכיתי. זו הייתה מציאות חיי עד שהתחתנתי.

"תשאלו אותי איך התחתנתי, או יותר נכון חיתנו אותי? יום אחד, כאשר הייתי בערך בת 16, הלכתי ברחובות סא-פא בניסיון ללמוד אנגלית מתיירים, כי שום השכלה אחרת לא הייתה לי. בעלי לעתיד הבחין בי צועדת ברחוב, ולפי המראה שלי הוא ידע שאני בת שבט המונג השחור. מבלי שאמר לי מילה הוא פנה להוריי ואמר להם שברצונו לשאת אותי לאישה. הוריי ביררו עליו מעט פרטים ואחר כך פגשו את הוריו וסיכמו את כל הפרטים מאחורי גבי.

"הידיעה על החתונה באה לי בהפתעה גמורה. הורי בעלי שילמו בעבורי מוהר שכלל חזיר שמשקלו 100 ק"ג, 20 ליטר של יין אורז ו-30 ק"ג אורז משובח המשמש להכנת עוגות מיוחדות שמביאים למשפחת הכלה. בנוסף קיבלה משפחתי עשרה מיליון דונג, שהם כ-500 דולר, סכום עצום במונחים מקומיים. מיד לאחר החתונה עזבתי את בית הוריי ועברתי לגור עם משפחה זרה שלא הכרתי קודם. המשפחה הזאת שילמה עבורי לא מעט כסף ונתנה לא מעט רכוש, ובכך הפכתי אני להיות רכושה".

להמשך הכתבה לחצו כאן