וואלה העלו ראיון עם מלכת יופי ויטנאמית שהגיעה לישראל לטיול, וו הואנג מי (Vu Hoang My) אספה חומרים לסרט דוקומנטרי ואפילו עצרה להתנדב באכסנית פאוזי עזר בנצרת. באכסניה שם עובדים ערבים ויהודים יחדיו, נחשפה למציאות המורכבת בין ישראלים לפלסטינים. מלכת היופי הויטנאמית אמרה בראיון "בכנות, אני באה ממדינה אחרת ואני רואה שיהודים וערבים הם אחים. הם מאב אחד והוא אברהם, ואין שום סיבה להילחם במשפחה שלך".
הצגת רשומות עם תוויות סרטים. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות סרטים. הצג את כל הרשומות
יום שלישי, פברואר 23, 2016
יום שני, פברואר 27, 2012
סרט: הבת מדנאנג
הסרט זוכה פסטיבל סאנדנס, הבת מדנאנג, מוצג כאן לצפיה ישירה. זהו סרט דוקומנטרי המספר את סיפורה של אם ובתה האמריאסייאתית (אמריקאית-אסייאתית). לאחר מלחמת ויטנאם, מחשש לחיי בתה, שלחה האם את ילדתה לארה"ב, והן מתראות לראשונה לאחר 22 שנה.
לינקים קשורים:
יום שבת, אוגוסט 21, 2010
ד"ר יעל מונק על "המסע של ואן"
הסרט הדוקומנטרי "המסע של ואן" יוקרן השבוע בטלויזיה הקהילתית בארצות הברית, PBS, במסגרת פסטיבל הסרטים הישראלי, המתיימר להציג בפני הקהל האמריקאי תמונת מצב מורכבת יותר של החיים בישראל. יום שלישי הקרוב בשעה 10 בערב.
ד"ר יעל מונק כתבה על סרטיו של דוקי דרור. במאמרה היא מזכירה גם את "המסע של ואן":
"המסע של ואן" נולד מתוך רעיון של הבמאית והתסריטאית ויולט שיצר ונסוב סביב דמותה של ואן, צעירה וייטנאמית המתגוררת בתל-אביב. ואן היא בת למשפחה שהגיעה לישראל כאשר החליטה המדינה להירתם למאמץ הבינלאומי להצלת אלפי הפליטים וייטנאמיים שברחו מהתופת במולדתם כשהם נדחסים לתוך סירות דייגים השטות לעבר יעד לא ידוע. מדינת ישראל ראתה במעשה זה סיוע הומניטרי מהמדרגה ראשונה שחיזק את דימויה "המערבי" והעמיד אותה בשורה אחת עם שאר הארצות שבחרו לקלוט את מוכי הגורל הוייטנאמיים. עם הגעתם זכו אותם פליטים להיקלטות בארץ, כאשר הם לומדים את השפה העברית ואת התרבות הישראלית.
בין שלל חומרי הארכיון הנדירים המופיעים בסרטו של דרור, נראים אותם פליטים וייטנאמיים מדקלמים משפטים שלמים בעברית באולפנים שקודם לכן נועדו לעולים החדשים. איש הערוץ הראשון, צדוק פרינץ, אשר הכין את הסרט "כוונות טובות" בו נראו הימים הראשונים של קהילת הפליטים בשדרות, סיפר לדרור כי נדהם לגלות שהצופים לא ראו את האירוניה שבסיטואציה המופרכת בה וייטנאמיים שוברים את שיניהם בעברית. חומרי הארכיון האלה המופיעים היום ב"מסע של ואן" מלמדים משהו על עמדתה של ישראל בזמן הושטת אותו הסיוע ההומניטרי, הניסיון להעניק לאותם פליטים מעמד דומה אך שונה מזה של העולים החדשים באותן שנים. אבל בניגוד לרבים מהעולים אשר הגיעו בשנות השמונים, השונות שלהם לבשה אופי אחר ולא ניתן היה שלא להבחין בעיניים המלוכסנות ובמבטא הכבד שאפיין את הפליטים. כך גם אביה של ואן: עשרים שנה בארץ, אב לילדים שנולדו כאן, בת ששירתה בצה"ל וכותבת את יומניה בעברית, אך ממשיך לעבוד במסעדה סינית כשהוא משוחח בעברית משובשת עם בעל הבית הישראלי.
מה אופייה של הזרות הזאת שנחרטת בגוף, שואל דוקי דרור בסרטו? את דבריו מגבות גם המילים שואן כותבת ביומנה: הרצון להפוך ביום מן הימים לישראלית לכל דבר, מבלי שישאלו אותה על מקור עיניה המלוכסנות.
מציאות הסרט מופרת בבת אחת כאשר עשרים שנה לאחר הגעתו ארצה, האב מחליט לערוך ביקור מולדת. סיבות רבות יש לביקור זה: ראשית העובדה שאדמות המשפחה נותרו שם עם הימלטותם מהמלחמה ויתכן שהגיע הזמן לתבוע חזרה את האדמה. שנית, החשש הגובר למראה בנותיו המתרחקות מהשפה והתרבות הוייטנאמית, והחשש עוד יותר גדול שביום מן הימים יהפכו לעקורות בדיוק כמוהו בעשרים השנים האחרונות. מורכבות הסיטואציה הזו באה היטב לידי ביטוי בסצינה בה משחקת צעירת הבנות בגינה ציבורית עם ג'מילה חברתה הערביה מהכיתה שם משחקת גם קבוצת בני עולים מרוסיה. על אף העובדה שהשתיים משוחחות ביניהן בעברית, זרותן לכל הסובב אותן זועקת לשמים. ועדיין זרותה של הילדה הוייטנאמית גדולה יותר, ולכן גם מאיימת יותר.
הבמאי דוקי דרור והצלם פיליפ בלאיש (שעבד עם דרור בשלושת הסרטים האחרונים שלו) מלווים את האב במסעו לוייטנאם, כשהם נחשפים לנופים פראים ועוצרי נשימה של אותה מדינה. יחד עם האב הנרגש הם מפלסים את דרכם לעיירת הולדתו. כמו פליקס מזרחי ב"טקאסים", גם אביה של ואן מזהה את ביתו ומעלה זיכרונות בפני בני משפחתו שנותרו שם ובפני צוות הסרט. במקביל הוא רושם ביומנו רשמי מסע: כמעט כל אחת מהתחנות בדרכו מעלות בו זיכרונות עבר. ואילו הסרט מעמת את הרשומות עם חומרים ארכיוניים המלחמה בוייטנאם החופפים באופן מדויק את הנאמר. מסתבר שמוצאם של חומרים אלה בקלטות הקריוקי ששומרים בפליטים הוייטנאמיים בארץ, מעין מארז ויזואלי של תולדות מולדתם האבודה.
ככל האב מתקדם במסע הוא מגלה שהשבת אדמותיו אינה עניין של מה בכך: עם חילופי השלטונות נמכרו האדמות לידיים אחרות ועכשיו עליו להוכיח את בעלותו. בנקודה זו הוא מחליט לצרף אליו את ואן, בתו האסרטיבית המצטרפת אליו לעיירה בלבוש אירופאי המסגיר את זרותה למקום. המפגש אינו פשוט כלל וכלל. בני המשפחה שנותרו במקום אמנם מחבקים אותה בחום אך מהר מאד מתגלים הבדלי המנטאליות. עשרים שנה בארץ אחרת הוא כבר עניין של חניכה שונה. נחישותה של הבת מוליכה את האב לדמויות ולמקומות שונים ברחבי אזור מגוריהם, ולאט לאט מתחוורת ההכרה בדבר אי היכולת לחזור. ביטחונה של ואן מתערער ובסופו של דבר מחליטים האב ובתו לשוב לארץ, כשהם מכירים בכישלון להשיב לעצמם את מה שהיה פעם שלהם.
שוב מומחזת הטרגדיה של העקורים: וייטנאם, ארץ הולדתם של השניים, לא הותירה מקום להולכים. האדמות לא יחזרו להיות בבעלות המשפחה אך לפחות הבת הבכורה זכתה לראות את מולדתה ולחוש את המרחק שנפער בינה לבין אדמת הולדתה. ואן ואביה וחוזרים ארצה, כל אחד מהם רושם ביומנו את רשמי המסע למולדת וכך הם משלימים עם גורל שגזר עליהם להיות רחוקים מאדמתם ומאנשיהם והפך אותם זרים למולדתם.
יום ראשון, יולי 25, 2010
על טבח מאי לאי
הוט ו-YNET העלו לאינטרנט את סרטו הדוקומנטרי של ברק גודמן על טבח מאי לאיי לצפיה חינם לכלל הגולשים ועל כך תודה. הנה הלינק לסרט המלא. אזהרה: הסרט מכיל תמונות קשות.
על הטבח כותב ד"ר גילי חסקין באתר הבית שלו שקטע ממנו מופיע לפניכם: "פלוגה של חיילים אמריקאיים מדיוויזיית החי"ר האמריקאית מס' 23 נכנסה ב-16 למארס 1968 לכפר הווייטנאמי מאי לאי וסברה שתיתקל בו בלוחמי אויב, אך מצאה אזרחים בלבד: זקנים, נשים וילדים בלתי חמושים והחלה להרוג בהם ללא הבחנה ולא חדלה ממעשיה עד שרצחה כ-400 עד 500 בני אדם (לזכותם של החיילים נטען כי במלחמה זאת עודדו המפקדים את החיילים להרוג בלא הבחנות קפדניות וכי אויביהם, שהסתתרו בתוך האוכלוסייה המקומית ולחמו מתוכה, הם שהמריצו אותם לפעול כך ביתר שאת)".
"אולם אין ספק שהחיילים ידעו את ההבדל בין מלחמת גרילה לבין טבח. מה גם שלא היה כאן איבוד עשתונות בלהט הקרב. גם לא התפשטות אימתנית וקדחתנית של הקרב, אלא טבח "חופשי" ושיטתי. עובדה היא שהיו מעטים שסירבו לירות והיה צורך לפקוד עליהם כמה פעמים עד שהיו מסוגלים לירות. אחרים פשוט נמלטו משם, חייל אחד ירה ברגלו שלו וקצין צעיר אחד העמיד את עצמו בין הכפריים הווייטנאמיים לבין עמיתיו האמריקאים. בתחקיר שנערך מאוחר יותר ציטטו חיילים את מפקד הפלוגה שהורה להם שלא להשאיר נפש חיה מאחוריהם ולא לקחת שבויים. הוא הורה להם לירות בכל אדם בורח".
"סגן קלי, האיש שנכנס בפועל בראש הכוח אל הכפר, הורה לפקודיו בפירוש לירות באזרחים שלא ברחו, גם לא הסתתרו, קל וחומר שלא נשאו רובים. הוא חזר על פקודתו שוב ושוב, כאשר היססו לציית לה. האירוע טויח על ידי מפקד החטיבה והתגלה רק שנה לאחר מכן".
יום שני, מאי 31, 2010
על הקהילה הויטנאמית בישראל
ביום שלישי הקרוב, מחר, יתקיים במכללת אחווה שיעור על הקהילה הויטנאמית בישראל. כולכם מוזמנים להרצאה קצרה, במהלכה יוקרן הסרט "המסע של ואן נויין". ההרצאה תתקיים בחדר 201, בשעה 13:00, המרצה: ד"ר ניר אביאלי מאוניברסיטת באר שבע המתמחה בתרבות ויטנאם.
לפניכם הטריילר של הסרט:
*גילוי נאות: ואן נויין היא אחותי.
לפניכם הטריילר של הסרט:
יום שני, מרץ 15, 2010
ד"ר טראן, הסופר-גיבור הויטנאמי הראשון?
טראן הוא הדמות הראשית של סדרת סרטי אנימציה בשם "ד"ר טראן".
בפרק הראשון של הסדרה (Here Comes Dr. Tran), שמובא לפניכם להלן, מתוודע טראן, ילד ויטנאמי צעיר המתגורר בכפר ציורי, לקול קריין המשווק אותו לצופים האמריקאים כג'יימס בונד האסייתי הבא. טראן מכחיש את היותו דוקטור, גיבור או שהרג את אמו, לשווא - הקריין ממשיך בשלו למרות מחאותיו.
הפרק הוקרן לראשונה בפסטיבל אנימציה בשנת 2003 והפך תוך זמן קצר ללהיט אינטרנטי, עם למעלה מ-3.5 מיליון צפיות ביוטיוב. זהירות - עשוי להכיל תוכן פוגעני.
לאתר הרשמי של ד"ר טראן.
הירשם ל-
רשומות (Atom)





