בגליון 130 של ביטאון חיל האוויר התפרסמה כתבה של כתב נלהב הסוקר את השימוש במטוסי אפים אמריקאיים מול מיגים רוסיים במלחמות שונות לאורך ההיסטוריה המודרנית. מחבר הכתבה מגיע למסקנה שהאמריקאיים מנצחים תמיד בזכות האפים. הממ.. ניחא, בטח ילד בן 18, נוותר לו. יחד עם זאת, המידע הקשור בויטנאם עשוי לעניין גם אתכם - והנה החלק העוסק במטוסי הקרבות במלחמת ויטנאם:
הזירה: ויטנאם. הרקע: תוקפנות של צפון ויטנאם הקומוניסטית נגד הדרום הפרו-אמריקאי, שהצליחה לגרור את ארה"ב למתישה והארוכה במלחמותיה. זה התחיל בשנת 1961 ובמעורבות אמריקאית מזערית בסיוע לכוחות דרום-ויטנאם, והפך תוך מספר שנים למלחמה עקובה מדם שבה מככבות שתי הפסגות של הטכנולוגיה האווירית באותה תקופה: F-4 פאנטום מול מיג-21.
העימותים האוויריים החלו בעיקר בשנת 1964, כשצבא הצפון קיבל כ-30 מטוסי מיג-15, המוכרים לחיל-האוויר האמריקאי מתקופת מלחמת קוריאה ומיג-17, מחליפו של המיג-15 שכמעט - אבל רק כמעט - הצליח לשבור את מחסום הקול. באפריל 1965 הם השיגו את ההפלות הראשונות במלחמה של מטוסים אמריקאיים. הקורבנות היו שני מטוסי F-105, מטוס קרב והפצצה שתוכנן לשאת כמות גדולה של חימוש - תכונה שבאה כמובן על חשבון זריזות ותמרון. עבור המיגים הזריזים הם היו טרף קל ושני מטוסי ה-F-105 הופלו באש תותחים. אלה היו אמנם שני המטוסים היחידים שחיל-האוויר האמריקאי איבד בשנת 1965 בקרבות אוויר - אבל המכה למורל היתה קשה וכואבת.
בערך באותה תקופה הכניסו האמריקאים לזירה נשק חדש, F-4, מטוס ששורשיו במלחמת קוריאה, אז הזמין הצי האמריקאי מחברת "מקדונל-דאגלס" מטוס קרב שנועד להמריא מנושאות מטוסים. חיל-האוויר האמריקאי, שהתלהב מהתוצאה, הזמין לעצמו דגם מקביל, שזכה לכינוי F-110A. מאוחר יותר אוחדו השמות והכינוי המוסכם היה F-4 פאנטום. בהזמנה שהעביר חיל-האוויר האמריקאי ל"מקדונל-דאגלס", הוא דרש מטוס קרב שיוכל לתפקד בכל מיגוון המשימות, החל בהפצצה וכלה בעליונות אווירית ושיהיה ניתן לתדלוק באוויר. דגם C של הפאנטום (דגם B נועד לצי) נכנס לשירות בסוף 1963 והופיע בזירת ויטנאם כשנה לאחר-מכן. את שני המיגים הראשונים בהיסטוריה של הפאנטום הפילו טייסי הצי, שהפילו ביוני 1965 זוג מטוסי מיג-17.
הטייסים הצפון-ויטנאמים הבינו שלא כדאי להם להתעסק עם הפאנטומים והעדיפו לחמוק ממגעים ישירים איתם. כדי להשיג הפלות, ניסו טייסי הפאנטום לפתות את טייסי הצפון באמצעות תרגילי הטעיה שונים: ביולי 1965 טסו הפאנטומים בגובה ובמבנה שנראה על מסכי המכ"ם כמו רביעיית F-105 והצפון-ויטנאמים אכלו את הפתיון. באותו קרב הפילו הפאנטומים שני מיגים נוספים. הפאנטום היה ליגה אחת מעל המיגים. כושר התמרון של המיגים המהירים היה אמנם טוב יותר, אולם לא היתה להם תשובה למערכת הנשק של הפאנטום ובעיקר לטילי האוויר-אוויר. המיגים לא העזו להתקרב לפאנטומים, מה שהפך את ה-F-4 למטוס הליווי של כל גיחות ההפצצה.
כל זה נמשך עד אפריל 1966, כשבזירה הופיע שחקן חיזוק לא מוכר, מיג-21. המטוס הזה היה חוד החנית של התעשייה הסובייטית, כמו המיג-15 במלחמת קוריאה ותוכנן על בסיס לקחי המלחמה ההיא. הוא היה קל משקל (בערך שליש ממשקלו של הפאנטום) והפגין כושר תמרון וזריזות חסרי תקדים. מבחינת חימוש, היה המיג מצויד בתותח 23 מ"מ ובארבעה טילי אוויר-אוויר, תשובה סובייטית הולמת לחימוש המתקדם של הפאנטום. המפגש הראשון בין הפאנטומים למיגים הסתיים בניצחון אמריקאי, אבל המיג החדיש הכניס שינוי אמיתי במאזן הכוחות. המיג-21 הנחיל לאמריקאים כמה מכות קשות והשגת העליונות האווירית האמריקאית בוויטנאם נמשכה זמן רב.
בהקשר זה ראוי לזכור שההגנה האווירית הצפון-ויטנאמית היתה מושתתת על מערך מעולה של תותחי נ"מ וטילי קרקע-אוויר, שהיה עושה הצרות מספר אחת של האמריקאים. התבנית הזאת של קרבות אוויר בין פאנטומים למיג-21, על רקע מערך קרקע-אוויר מתקדם שמחפה על הנחיתות של המיגים, איפיינה גם את המפגשים האוויריים הבין-גושיים של המזרח התיכון, במלחמות ההתשה ויום הכיפורים. גם כאן, ידם של הפאנטומים היתה על העליונה, אבל המיגים בהחלט לא היו טרף קל.
עוד על ה-F105 שנלחמו במלחמת ויטנאם בכתבה האמריקאית הישנה הזו שמצאתי ביו טיוב:
