בויטנאם עדיין אוכלים חתולים

הארץ מדווח שבויטנאם עדיין אוכלים חתולים למרות חוק האוסר על כך: "נוין תי תאן הנג היא בעלת מסעדה במחוז תאי בינן, מאה קילומטר מדרום-מזרח להאנוי שבווייטנאם. כיאה למחוז, שנודע בתוצרתו החקלאית ובמאכלים שלו מבשר חתולים, גם היא מתחילה את אחר הצהריים בשחיטת בעל החיים שהפך ברבות מהמדינות לחיית מחמד. ככה זה כשהמנה המיוחדת הערב, כמו ברבים מהערבים, מתבססת על בשר חתולים. אף שמדובר במנה המיוחדת, היא מודה שרבים מהתושבים המקומיים אינם שותפים להתלהבותה מבשר חתולים. למעשה, הווייטנאמים החלו לאכול חתולים רק לפני כ-20 שנה, אך תיאבונם לבשר גדל והלך, למרות שהחתולים נאסרו למאכל. ועם התגברות התיאבון לחתולים, התגבר גם הוויכוח על אכילתם. בעוד אוהבי הבשר משבחים את המעלות הגסטרונומיות והרפואיות של "הנמרים הקטנים", טוענים המתנגדים כי חתולים חשובים יותר כציידי עכברושים, שהורסים את גידולי האורז".

לכתבה המלאה לחצו כאן.

אינדוצ'יינה: מטיילים ברכבת

האימפריה הצרפתית ביקשה לעודד את התיירות לאזור המזרח. היריד העולמי בהאנוי ב-1903 היה אחד מהפקות התיירות הגדולות ונועד לשים את ויטנאם על מפת הגראנד-טור-האסייאתי אם תרצו. בעידוד משרד התיירות הצרפתית, בתי מלון בסגנון מערבי הוקמו ברחבי האימפריה שהציעו למטיילים אמבטיות, משרתים ויין מהבית. תאורת לילה האירה את הרחובות, גשרים נבנו וכיו"ב. הצרפתים נענו לקריאה ויצאו לדרך. מועדוני מטיילים הוקמו והוציאו מדריכים ומפות לאזור. 

אחד מהמועדונים הללו היה מועדון המטיילים של צרפת (Touring club de France), אשר הוקם ב-1890 ומטרתו הייתה "לקדם תיירות בכל צורותיה". המועדון הוציא לאור מפה של הקולוניה אינדוצ'יינה ובו רואים בין היתר את השינויים שעברו על ויטנאם תחת הכיבוש הצרפתי. השינוי הבולט במיוחד הוא שיפור אמצעי התחבורה היבשתיים. פסי מסילת הרכבת שנמתחו לאורך החוף על מנת להקל על התחבורה (ועל ידי כך - על המסחר) בין הצפון לדרום היו למפעל לאומי.

איגרות חוב שנועדו לממן את בניית המסילה

סלילת המסילה המחברת בין האנוי לסייגון, שאורכה למעלה מ-1,000 ק"מ, ככל הנראה טרם נשלמה בשנת הוצאת המפה והמסילה נקטעת במפה בין טורן (Tourane) לבין סון-קאו (Song Cau).

מפה אחרת מציגה לנו כאן את פרטי המסילות הבנויות והמתוכננות:

אך גם כך, סייעה המסילה הלא-שלמה לקיצור זמני הנסיעה בין אתרי התיירות של ויטנאם ובתמונות להלן אפשר לראות תיירים בפעולה:

שועי עולם מטיילים ברכבת

תיירות באינדוצ'יינה

אנשי צוות 

תחנת הרכבת של סייגון (נבנתה ב-1881)

חזית הכניסה לתחנת הרכבת של האנוי בנויה בסגנון מערבי

לקריאה נוספת:

- על היריד העולמי, האנוי, 1903

- נשים באינדוצ'יינה

קישורים חיצוניים:

- בלוג על רכבות בויטנאם

- ויקיפדיה על הרכבת בויטנאם

- הסיפור על המסילה לדאלאט

אלבום הוצ'ימין

היום אוהבים המנהיגים להצטלם בפוזות הירואיות עם מבט קשוח המופנה אל האופק. מנצח את כולם ולדימיר פוטין באלבום מלא האקשן הזה. הו צ'י מין כאן מובא בסט תמונות צנועות להחריד. האם היה מצליח לשמור על פופולאריות גם היום?

מחנות עבודה למכורים לסמים

ארגון זכויות אדם (Human Rights Watch) מאשימים את ממשלת ויטנאם בניצול מכורים לסמים במחנות עבודה במסווה של תוכנית סוציאלית שיקומית, כך דיווח הניו יורק טיימס. המכורים לסמים נשלחים למחנות המרוכזים סביב הו צ'י מין סיטי (סייגון), ועובדים שם במפעלי קשיו, בתפירה ועבודות כפיים דומות בתנאי עבדות. עבור עבודתם לא מקבלים העובדים משכורת או מקבלים מעט מאוד. ויטנאמים שמסרבים "לעבוד" או שמפרים את חוקי המחנות, נענשים בחומרה, לעיתים במכות חשמליות, כליאה בבידוד ועוד. עורכי הדו"ח ראיינו כ-34 ניצולים מהמחנות הללו. הדו"ח מצטט את ווין לו (Quynh Luu) מכור לסמים שניסה להימלט מהמחנה ונתפס: "ראשית היכו אותי ברגליי על מנת שלא אוכל לברוח שוב... אח"כ חישמלו אותי ואז כלאו אותי בבידוד למשך חודש".

מפת מחנות העבודה למכורים לסמים

למחנות "ההבראה" הללו שורשים במחנות החינוך מחדש הקומוניסטים והם הוקמו ברחבי ויטנאם (בעיקר בדרום) לאחר נפילת סייגון בידי הכוחות הקומוניסטים של צפון ויטנאם (1975). ממשלת ויטנאם הכפילה בעשור האחרון את מספר המחנות. אם בשנת 2000 היו בויטנאם 56 מחנות עבודה מסוג זה, הרי שכיום עומד מספרם על 123 מחנות שאוכלוסייתם מונה כ-40,000 איש: גברים, נשים ואפילו ילדים, כך על פי הדו"ח.

מטרת המחנות היא לא חינוך מחדש ולא שיקום המכורים לסמים, טוענים מחברי הדו"ח. ממשלת ויטנאם מרוויחה כסף מייצוא המוצרים המיוצרים שם באמצעות כוח עבודה זול ושבוי. מחברי הדו"ח טוענים שהמעשה היחיד אולי שניתן לקרוא לו בשם מעשה שיקום במחנות הללו הוא להכריח את דיירי המחנות לשנן סיסמאות נגד סמים, תוך כדי מצעד. "עבודה בכפייה אינה טיפול ועשיית רווחים אינו שיקום", אמר ג'ו אמון, מנהל מחלקת בריאות וזכויות אדם בארגון.

חברת קולומביה האמריקאית המייצרת לבוש ספורט גילתה לא מזמן שמעיליה בויטנאם יוצרו על ידי אסירים במחנות אלו. בכיר בחברה, פיטר בראגדון, אמר לניו יורק טיימס: "החברה הפסיקה את עסקיה עם הקבלן הזה, והעבירה את 847 המעילים שיוצרו על ידי האסירים במחנות העבודה לצדקה. עבודת כפייה מכל סוג אינה מקובלת בעינינו".

מחברי הדו"ח תיעדו נסיונות של מנהלי המחנות לטשטש ולהסתיר את מוצאם של הטובין המיוצרים על ידי העובדים בכפייה. על שקי הקשיו שיצאו מכמה ממחנות הכפייה הויטנאמים היה מודפס כתובת מוצא אמריקאית.

מחברי הדו"ח טוענים שהמחנות מקבלים סיוע ותרומות מגורמים רבים מחו"ל, בין היתר מהאו"ם, ממשלת ארה"ב, ממשלת אוסטרליה, מקרן הבנק הבינלאומי ועוד, ומבקשים מהתורמים להפסיק המימון במחנות הללו. 

לינקים קשורים:
- לדו"ח המלא
- לידיעה המקורית
- לכתבת וידאו בנושא

נשיונל ג'יאוגרפיק מבקר בויטנאם

בגליון ספטמבר הקרוב של הנשיונל ג'יאוגרפיק מתפרסמת רשומה קטנה על הנוי (אותה תוכלו לקרוא כאן). בנוסף, מתפרסמות כמה תמונות מקסימות של הנוי: 

לכל התמונות, לחצו כאן.

לערך ויקיפדיה על הנוי, לחצו כאן.