יום שני, יולי 06, 2009

עיתון הארץ: מת רוברט מקנמרה, מאדריכלי הכישלון האמריקני בווייטנאם


עיתון הארץ פרסם היום כתבה, המובאת כאן במלואה:

"שר ההגנה של ארה"ב שהיה המזוהה ביותר עם מלחמת וייטנאם, רוברט ס. מקנמרה, הלך היום (שני) לעולמו בגיל 93. מקנמרה סבל מביקורת חריפה על כך שהיה ממובילי המעורבות האמריקנית השנויה במחלוקת במלחמה בשנים 1961-1968, המלחמה היחידה שבה השתתפה ארה"ב, והסתיימה בנסיגה מוחלטת. מקנמרה עצמו הודה בראיונות שקיים בשנות ה-90: "טעינו בגדול".

אשתו של מקנמרה, דיאנה, אמרה הבוקר כי הוא מת בשנתו לא בשל מחלה אלא כי "הגיל הכריע אותו". מקנמרה היה ידוע בגישתו השכלתנית ובחיבתו לניתוח סטטיסטי עובדתי, וכיהן כנשיא חברת פורד כשהתבקש לכהן בתפקיד ע"י נשיא ארה"ב ג'ון קנדי ב-1961, ובהמשך עבד עם הנשיא לינדון ג'ונסון. הוא נשא בתפקיד עד 1967, ובתקופתו הוחלט להרחיב את הכוח האמריקני שנשלח לוויטנאם ליותר מ-500,000 חיילים.

עבור הציבור האמריקני, הפך מקנמרה לאחד ממושאי הביקורת על המלחמה שבה נהרגו יותר מ-58,000 חיילים אמריקנים, והוא היה מזוהה עמה באופן אישי. אפילו בנו הפגין בתור סטודנט נגד המלחמה שאוה הוביל אביו. מתנגדיו של מקנמרה, שנודע במשקפיו המיוחדים ובשערו המסורק לאחור, נהגו ללעוג לו על כך ששמו האמצעי היא "סטריינג'".

לאחר שעזב את הפנטגון, עבר מספר אירועים של התמוטטות עצבים, ולאחר מכן התמנה לנשיא הבנק העולמי, תפקיד שבו כיהן במשך 12 שנים. בתור נשיא הבנק, השקיע מקנמרה אנרגיה רבה לקידום התפישה לפיה שיפור החיים באזורים הכפריים ופיתוח מדינות חשובים יותר למען שלום מאשר בניית כוחות צבא. 

מקנמרה מודה: לא שאלנו את השאלות המתבקשות

מקנמרה סירב במשך שנים לתעד את זכרונותיו ולנתח את נקודת מבטו על המלחמה, ורק מאוחר יותר, בשנות ה-90, החל לעסוק בנושא בפומבי. בראיון שנתן למגזין טיים ב-1991 אמר מקנמרה כי הוא לא חשב שהפצצת צפון ויטנאם - ההפצצה הגדולה ביותר בהיסטוריה עד אז - תביא לתוצאות חיוביות, אך הוא הסכים להורות על ביצועה.

בראיון שהעניק לקראת פרסום ספרו "במבט לאחור: הטרגדיה והלקחים מווייטנאם" בשנת 1995 אמר מקנמרה: "אני והנשיאים קנדי וג'ונסון פעלנו בהתאם למה שחשבנו שהם העקרונות והמסורת של מדינתנו. אך טעינו, ובגדול". הספר הפך לרב מכר, וחידש את הדיון בציבורי על המלחמה. בספר חשף מקנמרה כי ב-1967 היו לו ספקות גדולים בנוגע לסיכויים לנצח במלחמה, והוא איבד את אמונו ביכולתה של ארה"ב לגבור על כוחות הגרילה. על אף הספקות, המשיך מקנמרה להביע בפני הציבור ביטחון בעמדה שכוחות אמריקנים גדולים יביאו בסופו של דבר את הקומוניסטים להניח את נשקם. באותה עת, עמד מספר הנפגעים האמריקנים בוויטנאם על יותר ממאה אלף.

מקנמרה כתב גם כי הוא ובכירים נוספים לא שאלו שאלות בסיסיות ביותר בעת הנהגת המלחמה, בהן האם נפילתה של דרום וייטנאם אכן עלולה להביא לנפילת דרום אסיה, כפי חזרו וטענו אז בתקשורת ב התאם לדוקטרינת הדומינו. ואם הדבר באמת מהווה איום על ביטחון המערב. כמו כן, הודה מקנמרה שלא נשאלה השאלה איזה סוג של מלחמה עלולה להתפתח, והאם ניתן לנצח בה.

חייו של מקנמרה זכו להתעניינות פומבית מחודשת גם בשנות ה-2000, כשהסרט "ערפל המלחמה" (The Fog of War) שעסק ב"11 לקחים מחייו של רוברט מקנמרה" הפך לפופולרי ביותר בשנה הראשונה למלחמה בעיראק, ואף זכה בפרס האוסקר.

מקנמרה היה מעורב גם בפלישה למפרץ החזירים ב-1961 תחת ממשל הנשיא ג'ון קנדי ובמשבר הטילים עם קובה ב-1962. "

לינק לכתבה באתר עיתון הארץ

הסרט הדוקומנטרי Fog Of War בו מדבר מקנמרה על מלחמת ויטנאם ומודה בטעויות שנעשו:


FOG OF WAR ארה"ב (2003), בימוי: Morris Errolצילום: Chappell Robert; Donahue Peter מוזיקה: Glass Philip; Kusiak John ביוגרפיה של: Mcnamara Robert בתפקיד עצמו/ה: Kennedy, John Fitzgerald; Nixon Richard; Castro Fidel; Mcnamara Robert; Roosevelt, Franklin Delano.

ב-2003 זכה הסרט בפרס האקדמיה לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מה דעתכם?

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...