בדה מארקר פרסם רן יחזקאלי מאמר ובו קריאה לאנשי עסקים ישראלים להשקיע בויטנאם. במילים של אחרית הימים ועם קצת היסטריה ("חלון הזדמנויות", "מי שלא יכנס לויטנאם בשנה שנתיים הקרובות יצטער") הוא מציג מצג השקעות אטרקטיבי וכמובן מפרסם את האימייל שלו למי מהקוראים המעוניין להתייעץ איתו. איני באה לזלזל בכישוריו העסקיים של מר יחזקאלי (בכל זאת, נספח כלכלי וכל זה) וגם לא לנסות לצייר תמונת מצב שונה. השוק הויטנאמי אכן מתפתח וצומח יפה, אם כי יש גם בעיות (אינפלציה דוהרת, תהליכי ברזיליפיקציה בלה בלה בלה), שלא כאן ענייננו. ענייננו הוא ההמלצה בשנקל שהוא מפרסם שם לגבי מנהגי השתיה בויטנאם: "יש מנהגים שונים, שחוסר היכרות עימם עלול לגרום למבוכה", מסביר יחזקאל. "למשל, בפגישה עסקית עם ויטנאמים מקובל להרים כוסית לחיים והציפיה היא שכולם יחסלו את המשקה. מי שלא שותה עד הסוף נחשב לא אמין". - יאדה יאדה. לידיעת מר יחזקאלי, אינך צריך להיות אלכוהוליסט על מנת לעשות שם עסקים ויש לי באמתחתי שמות של ישראלים שעשו זאת בויטנאם מבלי לאמץ מנהגי שכרות. אכן נוהגים הבריות לשתות בויטנאם, אפילו די הרבה, אך אין לזה קשר לאמינות.
למרות האנטגוניזם שעוררה בי הההמלצה הספציפית הזו, אני מסכימה - יש פוטנציאל להידוק הקשרים המסחריים בין שתי המדינות ועל כן לפניכם מספר מילים מן המאמר ולינק לכתבה המלאה:
רן יחזקאל: "מי שלא יכנס לויטנאם בשנה שנתיים הקרובות יצטער. בעוד עשר שנים כבר יהיה הרבה יותר קשה להתברג שם בעסקים". הנספח המסחרי של מנהל סחר חוץ מסביר אילו הזדמנויות מחכות לישראלים ולמה כדאי להותיר את הכוס ריקה כשמרימים לחיים בפגישה.
"חלון ההזדמנויות הנוכחי הוא בויטנאם", מכריז בביטחון רן יחזקאל, הנספח המסחרי של מנהל סחר החוץ, שהקים לפני כשנתיים את הנספחות המסחרית החדשה בהאנוי, ויטנאם. "זו מדינה שצומחת בקצב מדהים. על אף השלכות המיתון הכלכלי העולמי היא הצליחה לסיים את שנת 2009 עם שיעור צמיחה גבוה יחסית, שמדינות באירופה וארה"ב חולמות עליו (5.3%) והוא צפוי להמשיך במגמת גידול גם בשנה הבא. היא נמצאת קצת בצל יחסית לשכנה הענקית שמצפון לה, סין, אבל הפוטנציאל עצום. מי שלא יכנס לויטנאם בשנה שנתיים הקרובות יצטער. בעוד עשר שנים כבר יהיה הרבה יותר קשה להתברג שם בעסקים".
ושיהיה בהצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מה דעתכם?