השבוע התפרסם במוסף הספרים של ידיעות אחרונות טור ביקורת של נועם שיזף על הספר החדש מבית רסלינג הנושא את השם "ויטנאם: המלחמה (האחרונה) שאמריקה הפסידה בה", מאת ג'ו אלן. הספר, כותב שיזף, אינו שיעור בהיסטוריה של המלחמה. הקריאה בו היא יותר קריאה ביקורתית של התקופה, הנעשית מן השוליים של השמאל האמריקאי. אחד הקטעים המעניינים יותר בביקורת הוא זו שאומר: "האפשרות להשפיע על המציאות באמצעות פעולה רדיקלית - כזו שעלולה להיראות שולית, קטנה או הזויה - היא נקודה שראוי לדון בה גם בהקשר הפוליטי הישראלי... בארה"ב הייתה ההתנגדות למלחמת ויטנאם מגוונת ורבת מימדים - מהפגנות ענק פציפיסטיות בוושינגטון ובסן-פרנסיסקו, דרך סרבנות ושריפת צווי גיוס, ועד לקבוצות קטנות של עשרות ומאות רדיקלים, שיצאו חמושים באלות ובקסדות לנפץ חלונות ראווה ולהתעמת עם שוטרים. אלו וגם אלו חתומים על הצלחת המאבק, ובדיעבד, פעולותיהם לא נראות כסותרות זו את זו, וכפי שבוודאי נדמו בשעתן, אלא יותר כמשלימות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מה דעתכם?