הקיץ הגיע. סוף סמסטר. הסטודנטים הויטנאמים לחקלאות הגיעו בשבוע שעבר לבית אבי, התארחו אצלו לארוחה ויטנאמית אחרונה לפני שהם עולים למטוס וחוזרים חזרה למולדת.
במהלך סופה"ש בו שהו בבית אבי, גילה אחד מהסטודנטים שאבי ישב עם אביו בכלא הויטנאמי בתקופה שבין 1963-1965. מיד ביקש הסטודנט לשמוע מאבי סיפורי מלחמה ואופי ועל מעללי אביו בכלא.
אני מצידי למדתי - שגם הויטנאמים הצעירים בויטנאם של ימינו אינם יודעים הרבה על קורות הוריהם בזמן המלחמה, ולהם עוד יש את יתרון השפה והבית. בקיצור - נרגעתי. עוד יש תקווה להשלמת הפערים ההיסטוריים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מה דעתכם?