ישו בלבוש ויטנאמי

לא רבים יודעים זאת, אבל בכנסיית הבשורה שבנצרת (המתהדרת גם בתואר הכנסיה הגדולה ביותר במזרח התיכון) תלוי פסיפס ויטנאמי בקומה העליונה של הכנסייה, מתנת הקהילה הקתולית הויטנאמית לכנסייה.

הפסיפס מציג את מדונה עומדת על כדור העולם, אוחזת בידיה את ישו התינוק, שבאצבעותיו המורמות מברך את המאמינים. שניהם עטורי הילת קדושים מוזהבת, מוקפים בעננים שמימיים. כמעט ניתן לחשוב שמדובר בעוד פסיפס מערבי של מדונה והילד, אפילו פניהם נראות מערביות למדי, אלא שבתחתית הפסיפס כיתוב ויטנאמי המוסר "המלכה האם ויטנאם" ומפת ויטנאם משובצת בגלובוס הצבעוני.

ברגע שמתוודעים לפרטים הללו, אפשר בנקל לזהות מאפיינים ויטנאמים נוספים בפסיפס. המלכה האם לבושה בשמלה הויטנאמית המסורתית אאו-יאי (Ao Dai) בצבעים כחול וירוק מבחוץ, כשהבטנה הפנימית צהובה. מתחת לחלק העליון לובשת המדונה מכנס לבן. אפילו ישו התינוק לבוש באאו-יאי אדמוני-ורדרד משלו עם צווארון סיני (שכפתור בודד סוגר אותו).

הפרט המשעשע ביותר בפסיפס מצוי בנעליה של המדונה. אם תיטיבו להביט - תוכלו לראות שהמלכה האם נועלת... כפכפים!

ויטנאם: הִגַּעְתְּ לגיל 14? זה הזמן לגלח את הגבות

אסתל ויוסי טסטסה, ידיעות אחרונות (טבע הדברים): כל בת משבט הזאו האדום צריכה לגלח פרט לשיער שמעל עיניה, גם את השיער שבקדמת ראשה בהגיעה לגיל הנעורים - שלב שבו היא גם מתחילה לעזור במלאכת הבישול בבית. ביקור בשבט אחד מני רבים, שלו פולקלור יחיד ומיוחד. חלק שני ואחרון

שבט המונג השחור בצפון וייאטנם נחשב לגדול מבין שבטי אזור סא-פא. בני השבט גרים בבתי עץ ורובם עובדים בשדות האורז. עם סלילת הכבישים ופתיחת האזור לתיירות עברו חלקם, בעיקר הנשים, לעבוד בהדרכת תיירים, במכירת מוצרים אותנטיים ובאירוח בבתים. נפתחו גם מסעדות ובתי קפה המציעים מאכלים אותנטיים.

בני המונג השחור (כמו שאר השבטים) לובשים בגדים שהם אורגים ותופרים בעצמם. הבדים נצבעים באינדיגו כהה, ולאחר מכן הנשים רוקמות עליהם דוגמאות צבעוניות. עקב הצביעה הידנית צבועות כפות ידיהן וציפורניהן של נשות המונג השחור באינדיגו.

הנשים עונדות עגילים מגיל צעיר. ככל שחולפות השנים משקלם של העגילים גדל וכן מספרם. קל להבחין בנערה צעירה שלאוזניה עגיל קטן ובאישה בוגרת שלאוזניה שלושה-ארבעה עגילים כבדים, מה שמביא להתארכות התנוך באופן בולט במיוחד.

לשבט יש שמאן שאליו פונים לייעוץ ולטיפול רפואי, והוא בודק ומחליט אם הבעיה קשורה לרוחות או לגוף ונותן את הטיפול המתאים. כאשר הטיפול עוזר, חוזרים לשמאן כדי להודות לו ומעניקים לו מתנות. ברכות השמאן נכתבות על דפים לבנים ואדומים כדי לגרש את הרוחות הרעות. לאחר הטיפול שורפים את הדפים. במקרים מסוימים השמאן מחליט שהמשפחה צריכה הגנה מיוחדת, והוא כותב ברכות שהמשפחה תולה סביב הכניסה לבית. מטרת ברכות אלה היא להרחיק רוחות רעות ואורחים שמחשבות רעות בלבם.

בעבר התקיימו נישואים רק בתוך אותו השבט, אך ב-15 השנים האחרונות מתקיימים גם נישואים בין-שבטיים. החברה היא בעיקרה מונוגמית, למעט מקרים בודדים של פוליגמיה. החתונה נערכת על ידי המנהיג הראשי, ויש צורך ברישיון. מקרי גירושין אינם שכיחים, אך כאשר האישה רוצה להיפרד מבעלה על משפחתה להחזיר את המוהר למשפחת החתן. אם זוג נפגש באקראי ומתאהב, הקשר נשמר בסתר מפני המשפחות מחשש לאלימות כלפי האישה.

לקריאת הכתבה במלואה לחצו כאן

צפון ויטנאם: מסע מרתק בין שבטים ססגוניים

אסתל ויוסי טסטסה, ידיעות אחרונות (טבע הדברים): המונג השחור, הזאי הירוק, הזאו האדום ופרח המונג הם לא שמות של צמחים אלא של כמה מ-54 השבטים בעלי מראה, מנהגים ואורח חיים שונים אלה מאלה שבדרום-מזרח אסיה. חלק ראשון

"ידעתי שאני עלולה לשלם על מעשיי בחיי" אמרה צ'או, "אבל החיים שחייתי ב-22 שנותיי הראשונות היו בלתי נסבלים. נולדתי לשבט המונג השחור, וכבר בגיל צעיר מאוד עבדתי בטרסות האורז שאתם רואים מולכם. קמתי בכל בוקר בשעה 4:30, דאגתי לענייני הבית, לניקיון, לבישולים ולתפירת בגדים. בשעה 7 בבוקר כבר יצאתי לעבוד בשדות. כך היה גם בחורפים קשים כשמזג האוויר היה קר וכל הגוף כאב לי. ללימודים מסודרים מעולם לא זכיתי. זו הייתה מציאות חיי עד שהתחתנתי.

"תשאלו אותי איך התחתנתי, או יותר נכון חיתנו אותי? יום אחד, כאשר הייתי בערך בת 16, הלכתי ברחובות סא-פא בניסיון ללמוד אנגלית מתיירים, כי שום השכלה אחרת לא הייתה לי. בעלי לעתיד הבחין בי צועדת ברחוב, ולפי המראה שלי הוא ידע שאני בת שבט המונג השחור. מבלי שאמר לי מילה הוא פנה להוריי ואמר להם שברצונו לשאת אותי לאישה. הוריי ביררו עליו מעט פרטים ואחר כך פגשו את הוריו וסיכמו את כל הפרטים מאחורי גבי.

"הידיעה על החתונה באה לי בהפתעה גמורה. הורי בעלי שילמו בעבורי מוהר שכלל חזיר שמשקלו 100 ק"ג, 20 ליטר של יין אורז ו-30 ק"ג אורז משובח המשמש להכנת עוגות מיוחדות שמביאים למשפחת הכלה. בנוסף קיבלה משפחתי עשרה מיליון דונג, שהם כ-500 דולר, סכום עצום במונחים מקומיים. מיד לאחר החתונה עזבתי את בית הוריי ועברתי לגור עם משפחה זרה שלא הכרתי קודם. המשפחה הזאת שילמה עבורי לא מעט כסף ונתנה לא מעט רכוש, ובכך הפכתי אני להיות רכושה".

להמשך הכתבה לחצו כאן

עוברים ל-2010

אז מה היה לנו השנה?

שגרירות ויטנאם בישראל נפתחה בבית אסיה בתל אביב, ברחבי העולם ציינו 30 שנה לקליטת הפליטים הויטנאמים (וגם אצלנו בהרצליה חגגו), גשם בא והלך והותיר מאחוריו נזק רב בויטנאם, ואן נויין (שהיא גם אחותי) - משוררת ישראלית-ויטנאמית פרסמה ספר שירים והתברגה לרשימת 50 המשוררים המעניינים ביותר לקריאה בשפה העברית, בישראל הציעו להחליף את הפועלים התאילנדים בפועלים מויטנאם, פתחו דוכני שווארמה בהאנוי (מעניין אם שגריר ישראל בויטנאם אוכל שם...), ולראשונה בישראל - מלמדים אנתרופולוגיה ויטנאמית באקדמיה. לא רע. בואו נקווה ש-2010 תהיה פוריה יותר, טובה יותר ומעניינת לא פחות. יאללה - תעשו חיים.

חג שמח ושנה טובה!

שנה חדשה בשגרירות ויטנאם בתל אביב

אמש התכנסו כמה עשרות מבני הקהילה לחגוג את חג המולד והשנה האזרחית החדשה בבית אסיה, במשרדי שגרירות ויטנאם בישראל.

שגריר ויטנאם בישראל, מר דין סון לו (Dinh Xuan Luu) בירך את האורחים ואמר כי ויטנאם מעוניינת לחזק את קשריה עם ישראל וכי הוא רואה בבני הקהילה הויטנאמית-ישראלית שותפים לתהליך. כן בישר השגריר שבקרוב יפתח קורס ויטנאמית לבני הקהילה. "אני מקווה שיום אחד ישלטו צעירנו הויטנאמים-ישראלים בשפה הויטנאמית, כמו שהם שולטים בשפת ישראל, בשפה העברית, וכמו שהם שולטים באנגלית וערבית", אמר. למרבה הטרגדיה, רוב הצעירים שהוזמנו לאירוע אכן לא הבינו את הודעתו והביטו סביב במבוכה, מחכים שמישהו יתרגם להם את הנאמר בויטנאמית לעברית.

נציג הקהילה הויטנאמית-ישראלית, מר נויין הואיימי (Nguyen Hoai My), הודה לשגריר על דברי הברכה והביע תקווה כי חידוש הקשרים בין קהילת ויטנאם הגולה לבין ממשלת ויטנאם ימשיכו להתחזק. כן הביע תקווה שאדמותיהם הגזולות של הויקיאו יושבו להם ביום מן הימים.

נציגי הממשלה הויטנאמית התעלמו מנושא האדמות, אך בישרו לנוכחים הודעה משמחת אחרת: ככל הנראה, בקרוב, יוכלו להגיש ויקיאו פליטי המלחמה בקשות לאזרחות ויטנאמית. הבקשה תהיה תקפה להם ולבני משפחותיהם.